רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 11 · פסוק 8

מבשרם לא תאכלו. ר"ל אף על פי שנשחטו כי אין השחיטה מועילה בם:

ונבלתם לא תגעו טמאים הם לכם. ראוי שנדע שהנוגע בנבלתם לא יעבוד על לא תעשה שהרי מצאנו כי גם בטומאת מת לא נזהרו כי אם הכהנים והנזיר כמו שיתבאר במה שיבא ולזה יהיה הרצון בזה שאם יגעו בנבלת אלו המינים הטמאים נטמאו וכאלו אמר שיתרחקו מנגוע בנבלת כדי שלא יטמאו ולזה אמר אד זה ולאלה תטמאו ר"ל שאם תגעו בהם תטמאו והוא מבואר שאין אמרו ולאלה תטמאו מצות עשה אך ר"ל שאם תגעו בהם תטאו כמו שביארנו ולזה גם כן לא יהיה אמרו ובנבלתם לא תגעו מצות לא תעשה והנה התנה השם יתעלה בבהמה הנאכלת שיהיו בה שני אלו הסימנין שזכרנו כי היא היותר נאותה למזג האדם להזון ממנה כמו שנבאר וזה שהשם יתעלה לבחרו בישראל ורצותו שיהיה עם חכם ונבון הרחיק מהם המאכלים המעבים החומר ונותנים עבירות לשכל והרחיק מהן גם כן המאכלים המזיקים והבלתי נאותים ואולם שאלו המינים כשימצאו בהם ב' אלו הסמנים הם היותר משובחים הנה יתבאר זה ממה שאומר וזה שהפרסה עגולה הוא כלי מלחמה לבעלי הפרנסה היא וכן האצבעו' בחיה הם כלי כמו שהתבאר בספר ב"ח והנה ב"ח הנלחמים הם בלי נאותים המזג להזון מהם לפי שכבר תגבר עליהן בהכרח הליחה השחורית או האדומית עד שלאלו הב"ח תמצא על הרוב ליחה ארסתי. ואולם הפרסה שסועה איננה כלי להלחם ולזה היו אלו המינים יותר נאותים והתנה שיהיו מעלת גרה כי זה יורה על החומר הדק אשר הוא נאות להיזון ממנו האדם לפי שחמרו הוא בתכלית הדקות ביחס אל שאר המורכבות כי המזון כל מה שיהיה יותר דומה לעצם הנזון היה יותר נאות לו. וכבר התבאר בספר ב"ח כי כל מה שהיה הב"ח יותר נכבד הכין לו הטבע בטנים יותר אל העכול להיות המזון יותר רחוק מעצם הנזון ויצטרך לשנויים רבים קודם שובו לעצצם הניזון לדקות המרו ולזאת הסבה היה דרבוי הבטנים בב"ח הוראה על דקות החומר ולפי שבה עלות הגרה היה נשלם רבוי הבטנים ולזה הב"ח כי עם שלו בטנים רבים הנה הערים הטבע ושמהו מעלה גרה לכפול פועל קצת בטניו הנה הוא מבואר שהיות הב"ח ומעלה גרה מורה על דקות חמרו ולזה הוא מבואר כי אלו הסימנים מורים אל האותות הבעל חי למזנים האנושיים: