רלב"ג ביאור המלות על התורה · במדבר · פרק 18 · פסוק 17

אך בכור שור או בכור כשב או עז לא תפדה קדש הם. זהו להזהיר שלא יפדה בכור בהמה טהורה ומגיד שאם פדאו אינו פדוי לפי שהוא קדש וקדוש קדושת הגוף וכן מצאנו במעשר בהמה בסוף פרשת אם בחקותי והחמיר שם יותר והוא שאם ימירנו והיה הוא ותמורתו קודש והנה היה לו לומר קודש הוא אך הוא אמר קדש הם לפי מה שזכרו רז"ל להעיר שה הדין ינהג בכל מה שקדוש קדושת הגוף כמו הפסח והמעשר וכן מה שאמר את דמם תזרוק על המזבח ואת חלבם תקטיר ויקשה לפי הפשט לפי זה הביאור ממה שאמר אחר זה ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק הימין כי זה בלתי אפשר שישוב כי אם לבכור ולזה נאמר אנחנו כי אמרו קדש הם שב לאלו השלשה מינים מבכור רוצה לומר בכור שור וכבש ועז:

ואת דמם זרוק על המזבח. לפי שלא אמר על קרנות למדנו שאין טעון אלא זריקה אחת וזה דבר לא ימנע ממנו אחד מהקרבנות כמו שאמר בפרשת ראה אנכי ודם זבחיך ישפך על מזבח השם אלהיך וגומ' וכבר אמר תחלה רק קדשיך אשר יהיו לך וגו'. וזה יכלול בלי ספק הפסח והמעשר. רוצה לומר מעשר בהמה ועליהם גם כן יתכן יותר שיאמר והבשר תאכל כי הבשר כלו הוא לבעלים ולזה למדנו מזה שהפסח והמעשר טעונין שפיכה אחת. ולזה גם כן דקדקה התור בפרשת ראה בזביחת הפסח שתהיה במקום אשר יבחר יי' כדי שיהיה הדם למזבח וכבר נלמד מזה המקום שפסח והמעשר הם גם כן טעונין הקטר חלבי' כמו העניין בבכור כי לזאת הבה היו קדש לש' מצד החלק שאוכל מהם המזבח והדברים גם כן קל וחומר אם הכהנים שזכו בבכור והוא ממונם הוכרחו מפני היות וקדש שיהיה המזבח אוכל חלק ממנו כ"ש בקדשי ישראל שיחוייב להם שיהיה המזבח אוכל ממנו אם לא יהיה בכאן צד יהיה בו קדש והמשל כי הלחמים היו קדש כי חלק מהם נאכל למזבח וחלק אחר נאכל לכהנים אבל הפסח והמעשר למה זה יהיו קדש כי הם כלם לבעלים ולא יהיה מהם חלק למזבח ולא לכהנים ואם אמ' אומר שמעשר שני נקרא קדש אף על פי שאין בו חלק לשם יתע' ולא לכהנים אמרנו שההבדל מבואר בין קדושת מעשר בהמה ובין קדושת מעשר שני כי מעש' שי יש רשות לבעלים לגאול אותו ואין העניין כן במעשר בהמה כי היא בעצמה קדש כמו שהתבאר בסוף פרשת אם בחקותי ולזה אי אפשר במעשר בהמה שיגאל כי בו חלק לגבוה וכבר נלמד זה גם כן ממה שאמר בפרש ראה אנכי שכלל בו אלו הקדשים כמו שזכרנו כי תמצא ששתק שם מזכירת החלב בעולה ואמר ועשית עולותיך הבשר והדם על מזבח ה' אלהיך והנה היה החלב גם כן קרב למזבח ואחר כך אמר ודם זבחיך ישפך על מזבח יי' אלהיך והבשר תאכל למדנו שאין הבעלים זוכין אלא בבשר ונשען כשלא זכר החלב להשענו שזה ידוע שחלבי הזבחים הם כלם למזבח ולזה לא מצא ההבדל בין העולה והזבחים כי אם בבשר שבשר העולה הוא למזבח ובשר הזבחים הוא לבעלים: