והקריבו הקהל. ידוע כי השבט האחד נקרא קהל שנאמר ויעמוד יהושפט בקהל יהודה וכל ישראל גם כן קרוי קהל ואלו היה הרצון בזה כל ישראל לא היה צריך לומר כי אם והקריבו כי אמרו ועשו שב אל כל ישראל כמו שבארנו. ולזה יהיה אמרו והקריבו הקהל שב אל כל שבט ושבט ואם אמר אומרו שאם יהיה הענין כן יהיה כל קבוץ שבמקום מקו מעיירות ישראל מביא פר לפי שכל קבוץ מהם נקרא קהל אמרנו לו שזה בלתי ראוי וזה כי החלק כלל כל ישר' חלוקה ראשונה הוא לשבטים לא אללו הקהלות והנה יקריבו כל שבט ושבט פר אע"פ שלא חטאו כיון שחטאו רוב ישראל והנה שאר מה שבא בזאת הפרשה עד אשר נשיא יחטא מבואר ממה שזכרנו בפרשת כהן משיח בכל דבריו כי ענין זאת החטאת שוה לחטאת כהן משוח לכל דבריו כמו שנזכר בזאת הפרשה:
קריאה במקור
רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 4 · פסוק 14
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Ralbag on Torah, Venice, 1547
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001076606
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3286abf88ac944aa57787edc617599b55451a70b46f8237b305c4d79a3bbb819