רלב"ג ביאור המלות על התורה · ויקרא · פרק 20 · פסוק 17

וראה את ערותה והיא תראה את ערותו. ידוע כי הראיה תאמ' על שאר מיני ההרגש אמר ראה ריח בני וכל העם רואים את הקולות וכמו זה אמ' בזה המקום ראיה על חוש המשוש:

חסד הוא. רוצה לומר שזאת הבעילה כבר תהיה ביניהן מחוזק האהבה לעשות חסד זה לזה ולזה יהיו נשמעים זה לזה תמיד אפילו בזולת אישות ומפני זה מנעה התורה זה כמו שזכרנו במה שקדם או יהיה חסד מענין בושת וחרפה כי הוא עזות מצח שישגל האדם שאר בשרו:

ונכרתו לעיני בני עמם. אפשר שיהיה הרצון בזה שנפשם תכרת ותאבד ואפשר שיהיה הרצון שכבר יכרת מציאותם מישראל ויפסק רוצה לומר שלא יהיו להם בנים ולבניהם בנים וזה תמיד אבל יכלה זה המציאות באופן שלא ישאר להם יד ושם בישראל וזהו מה שאמר אחר זה תמורת שם הכרת ערירים ימותו ערירים יהיו רוצה לומר בלא בנים כמו ואנכי הולך ערירי ולמדתנו התורה בזה שהבא על אחותו או על הנדה או על אחות הוריו או על דודתו או על אשת אחיו נכרת הוא והן והנה הרצון באמרו נדה היא טמאה היא ומרוחקת להעיר על התעוב אשר בזה השגל: