ולגד אמר ברוך מרחיב גד. כי גד הוא ז' אתוון דמ״ב וז״ש מרחיב גד וכמ״ש כי בי ירבו ימיך. והענין ברוך מרחיב גד כדאי' בספרי מלמד שתחומו של גד מרחיב והולך כלפי מזרח:
קריאה במקור
אדרת אליהו · דברים · פרק 33 · פסוק 20
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
כלביא שכן. בלא מצרים שראובן ומנש' היו להם מצרים סביב. עמון ומואב וגשור ומעכת:
וטרף זרוע אף קדקד. שהגבול שלו הי' כמו ראש וזרוע דהיינו החתיכ' היוצאת לצד מזרח הי' כמו ראש והוא מתפשט עד נחל זרד שהוא דיבן גד. ורז״ל אמרו ניכרין היו הרוגי גד שהיו מכין זרוע וקדקוד בפ״א ויש ליתן טעם על זה לפי שארז״ל סח בין תפלה של יד לתפלה של ראש חוזר מעורכי מלחמה לפי שיש בה קצת עביר' והורה לנו כי שבט גד היו צדיקי' ביות' והיו נזהרין גם בזה ולכך זכו להרוג הראש עם הזרוע בפ״א דהיינו הזכות של הראש והזרוע:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Aderet Eliyahu, Halberstadt, 1860
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001191318
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: e07ea6f3ae88a40969617600af5de2152353f9daae551e7acc7ab8a592758fba