אדרת אליהו · דברים · פרק 33 · פסוק 21

וירא ראשית לו. פי' בחר לו נחלה בראשית של א״י:

כי שם חלקת מחקק ספון. מחוקק פי' גדולי' ורוזנים ושם חלקת הגדולי':

ויתא ראשי עם. שהלך לפני ב״י למלחמה כמ״ש והחלוץ עובר לפני העם:

צדקת ה' עשה. זה ידוע כי צדקה הוא יותר מן המשפט ובני גד ובני ראובן כשבקשו נחלתן אמר משה אם יקבלו עליה' שילכו עם ב״י כו' ואמרו את אשר דבר ה' אל עבדיך כן נעשה נחנו וגו' והוסיפו במאמ' זה שרוצים להתעכב עוד אפי' שבע שחלקו וכמ״ש עד התנחל וגו' ואח״כ אמר משה לאלעזר והודיעו שהסכי' הקב״ה ע״ז שיתעכבו גם ז' שנים של חילוק וכאשר אמרו את אשר דבר ה' אל עבדיך כן נעשה ונמצא זה צדקה משלהם שמתחלה לא רצה משה אלא ז' שנים של כיבוש רק הם הוסיפו ו' שנים של חילוק ואז נתרצה הקב״ה ג״כ על זה וזהו צדקת ה' עשה שקיימו הצדק' שהסכים הקב״ה על זה והמשפט הוא לישראל:

ויתא ראשי עם. הן ד' ראשים כמ״ש והיה לארבעה ראשים וכמה שכתוב ופקדו שרי צבאות בראש העם ובעקבה של עם. פי' בסביבות כל הצדדין שלא ינוסו כמבואר וכשילין של ברזל בידיהם כו'. כי ראש נחלק לד' כמבואר. ומרומז ג״כ שלעתיד לבוא יזכה גם כן לילך בראש כולם כמו שעשו בעה״ז. כלביא הוא ז״ת דאימא וכן כלביא הוא בג״ר להאיר להם:

וטרף. שילוב הידוע פנים ואחור שהוא כנגד תפילין של יד ותפילין של ראש ובספרי ובגמ' דסוטה סוף פ״א דרשו וירא ראשית. זה משה שמשה נקרא ראשית תרומה של עולם. ראשית חכמה. כי שם חלקת מחקק ספון. זה קברו של משה שנתונה בחלקת גד מששת ימי בראשית והוא באמת בחלקו של ראובן שנא' עלה אל הר העברי' הזה הר נבו ומה ת״ל כי שם חלקת מחקק ספון מלמד שהי' משה מוטל מת בכנפי שכינה ד' מילין כו' ובגמ' סוטה ספ״א תניא ר״א הגדול אומר שנים עשר מיל על שנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל בת קול משמיע כו' ולמדו זה מראשית שהוא ד' והוא י״ב:

מחקק. שע״י נתנו רמ״ח מ״ע ונאמר לא יסור שבט מיהודה ומחקק וגו' ועל זה הוא אומר אנכי ה' אלהיך ונאמר ואדם אין לעבד את האדמה זה משה שהוא שליט בכל הרקיעין ובכל ממונין ובכל כרסוון שנאמר וירדו בדגת הים וגו':

ויתא ראשי עם. כמ״ש בספרי מלמד שמשה יהיה עתיד לכנס בראש כל חבורה וחבורה. בראש חבורה של בעלי מקרא. ובראש חבורה של בעלי משנה. ובראש בעלי הלכה ובעלי הגדות ועל זה נאמר ויתא ראשי עם תורה שבכתב הוא ראש. ותורה שבע״פ הוא סוף:

צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. למעלה אמר כי שם חלקת מחוקק וגו' שלמד תורה ברבים כמבואר (בסנהדרין ה' ע״א) מחוקק אלו נשיאי א״י שלמדו תורה ברבים ומלבד זה עשה ב' דברים צדקה ומשפט עם כל ישראל כמ״ש כי יבא אלי העם לדרש אלהי' והוא צדקה גדולה כל דבר שהיה לכאו״א בא אליו לדרש אלהים והוא היה דורש מן השם והגיד להם. כי יהיה להם דבר בא אלי וגו' הוא משפט. והשלישי' והודעתי את חקי האלהי' ואת תורתיו כו' וכמ״ש בפ' דברי':