אדרת אליהו · דברים · פרק 33 · פסוק 2

ויאמר ה' מסיני בא. הם י״ו כנפי החיות י״ב בד' פנים ואח״כ פני אדם וכמ״ש אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ואח״כ ויאמר לאדם וכמ״ש בזוהר פ' בראשית וכן כאן מימינו אש דת למו הוא ויאמר לאדם. ב' עלמין הם זה ובא. שבשביל התורה יהיה זוכה לב' עלמין אלו. והוא בסוד ברכת כהנים האבות והשבטי' והן ר״ת של הד' דרגין:

וזרח. הוא י״ג תיקונים:

הופיע. הוא פשוט וגילופין והה' דרגין האלו הן נגד ה' מראות שראה יחזקאל:

ה' מסיני בא. הוא צד מערב והם היו חונים במזרחה של ההר:

וזרח משעיר. הוא צד הצפון. הופיע מהר פארן. הוא צד דרום:

ואתה מרבבת קדש. הוא צד שישראל היו חונים שם והוא המזרח. ולכך אמר ואתה שהוא הבא עם אדם ביחד נקרא אתה:

מימינו וגו'. הוא ד' קצוות בתורה נגד ד' קצוות דלעיל. פ״א ה' מסיני וגו' שד' פעמים נתחדש הדיבור עמו. א' מסיני בא. שנתן התורה. וזרח משעיר. דהיינו אחר שסבבו את הר שעיר ונאמר ויהי כאשר תמו וגו' וידבר ה' אלי לאמר וגו' שאז הדיבור היה מיוחד לו והג' הופיע מהר פארן. שאז נשנית התורה כמ״ש בין פארן ובין תפל ולכך אמר הופיע שהוא יותר מוזרח. והד' ואתה מרבבת קדש. שנכנסו לא״י ואז זכו לתורה מה שלא זכו קודם לכן. פ״א ה' מסיני בא וגו' שזכו מחמת עצמן בשביל שאמרו נעשה ונשמע. וזרח משעיר. כמ״ש בגמ' כשרצה הקב״ה ליתן תורה לישראל החזירה על כל אומה ולשון ובא אל ישמעאל א״ל תורה מה כתיב בה א״ל לא תנאף אמרו אי אפשר תנה לישראל וכו' וכולם נתנו להם מתנות דהיינו עשו וישמעאל ונתנו להם עשייה ושמיעה שאמרו נעשה ונשמע. ואתה מרבבת קדש. שגם שאר השרים נתנו להם מתנות: