אדרת אליהו · דברים · פרק 33 · פסוק 1

וזאת הברכה. התחלת התורה הוא בראשי' שהוא דרגא ראשונ' ומסיים בזאת שהוא דרגא אחרונה וז״ש וזאת. והתחלת התורה הוא בבי״ת לפי שהב' הוא ברכה כמ״ש במדרש ולכך מסיים וזאת הברכה והוא ג״כ ד' אותיות וכן הב' מרמז על ב' אורות שנבראו כמ״ש יהי אור ויהי אור וכמ״ש לעושה אורים גדולים כל״ח. וכן בי״ת הן ב' אלפין דאור וגילופן הם שאר אותיות דאור וז״ש אז ימלא שחוק פינו וגו' וכן הוא חותמא דגושפנקא וכן הוא ג' שילובין דאו״א וג' שילובין דדו״נ. והברכה הוא ג' דדו״נ וא' דאו״א שהן ל״ב נתיבות שמשם הברכה והן חושבן יהי אור ששם ב' אורות שהן עשר שילובין ונאמר ויקרא לאור יום שהוא יהי ויהי שהוא יו״ד דמשתתף לכל האותיות ב' עלמין עלאה ותתאה ועוד מילואן של י״ו שהן הדעת שמשתתפת עם נוקבא בסוד כבד את אביך ואת אמך ובסוד כה וכה ובסוד שבע ביום הללתיך ג' בשחרית וד' בערבית וכן סוד ז״ת דאימא שהן ג' וד':

אשר. הוא כמ״ש בריש ישעיה ע״ש:

ברך. הן ב״פ ח״י דאימא ג' וד' וגם הוא בסוד כוסי רויה וא' כללא דלהון שהן ג״ן סדרים:

משה. בסוד פני משה כפני חמה ומשה כליל ט' ירחין ועם העשירית הוא סוד י״ב אבני שוהם שהוא וזאת כדלעיל:

משה איש האלהים. הן י״ב אתוון דשילוב מעשרה זיווגין כל אחד מג' וז״ש נוגע בבת דכליל כל עשרה ולכן נקרא איש אלהים כמ״ש בסדר עולם:

את. אחורי כנפי החיות. אשר. עלמא עילאה. את. עלמא תתאה לכן גבי המברך אמר אשר ולגבי בני ישראל אמר את:

בני ישראל. הם תרי״ג שרשים שבישראל לכן נצטוה על תרי״ג מצות שכל א' וא' כלול מחבירו וערב בעד חבירו ויו״ד הראשון נעלמת נקודא בהיכלא ולכן יש בהתרי״ג מצות י״ג שרשין:

וזאת הברכה. הוא הפעולה:

משה וגו'. הוא הפועל. איש האלהים. ברוח הקודש שבו שהוא הסיבה ראשונה. את בני ישראל. הם הנפעלים. לפני מותו. הוא הזמן:

איש האלהי'. בעלה דמטרונית' כי אלהי' מורה על התנהגותו ע״פ הטבע שהעה״ז מתנהג ע״פ הטבע. לכך לא נזכר במעשה בראשית כי אם שם אלהו' ולכן אמרו רז״ל מזכירין גבורות גשמי' בתחיית המתי' ואמרו מתוך שהיא שקולה כתחיית המתים לפיכך קבעוה בתחיית המתים והענין כי הגשמים אינן ע״פ הטבע כלל כי כל הדברי' שבעולם אומרי' הפלסופים שהוא ע״פ הטבע אף זריחת השמש ושקיעתה אבל על הגשמי' מודים שאינן ע״פ טבע כלל כאשר אנו רואים שפעמים לא ירד כלל ופעמים ירד בכל יום ויום ולכן נקרא גבורות גשמו' שבזה ניכר גבורות ה' יותר מכל הדברי' וז״ש מתוך שהיא שקולה וכו' כי גם בתחיית המתי' מודים כולם שהוא אינו ע״פ טבע שע״פ טבע לא יתכן שיהא האדם הנרקב מזמן רב לחזור ולחיות ולכן קבעוה בתחיית המתי' נמצא כל העולם מתנהג ע״פ הטבע כי הוא מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית אבל דורו של משה ע״ה כל הנהגותיו לא היה ע״פ טבע כלל כמו יציאת מצרי' וירידת המן והשלו וענני כבוד. וזהו מעין עולם העליון שאינו מתנהג ע״פ הטבע. ולכן כתיב איש האלהים ואמרו בזוהר בעלה דמטרוניתא כי המטרוניתא הוא השכינה המנהגת את הארץ ע״פ הטבע אבל הוא היה למעלה מהטבע כמו איש שהוא למעלה מן האשה בחשיבות.