אדרת אליהו · ויקרא · פרק 17 · פסוק 4

ואל פתח כו'. למעוטי גגו של היכל שאינו חייב [אינו בת"כ רק בזבחים ק"ז ע"ב]:

קרבן. שיכול השוחט חולין בפנים חייב ת"ל קרבן על הקרבן היא חייב ואינו חייב על החולין. אי קרבן יכול אפילו קדשי בדק הבית כמ"ש ונקרב את קרבן ה' [זבחים קי"ו ע"ב] ת"ל ואל פתח אהל מועד הראוי לפת' אהל מועד חייבין ושאינו כו' ומניין להוציא את הרובע והנרבע מוקצה ונעבד אתנן ומחיר כו' ת"ל להקריב כו' יצאו אלו שאין כשרים להקריב. ומניין להוציא שעיר המשתלח ת"ל לה' המיוחדים לשם. ומניין להוציא מחוסר זמן בגופם חטאת ואשם בין בגופם בין בבעלים ותורים שלא הגיע זמנן ובע"מ עוברין ת"ל לפני משכן ה' הכשרים ליקרב עכשיו. או יכול שאני מוציא עולה מחוס' זמן בבעלים ואשם נזיר ואשם מצורע ששחטן שלא לשמן ת"ל שור או כשב או עז מ"מ:

לא הביאו (אינו בת"כ רק בזבחים ק"ו ע"ב) ולמטה הוא אומר לא יביאנו מה למטה לא ענש אא"כ הזהיר אף כאן ענש והזהיר. דם יחשב (אינו בת"כ רק בזבחים ק"ז ע"א) לרבות הזורק:

לאיש ההוא. ולא לשולחיו:

דם שפך. אחד ולא ב' שבמעלה חייבין [ר"ל בהעלא' חייבין שנים]:

ונכרת האיש. ולא הציבור:

ההוא. ולא האונס ולא שוגג ולא מוטעה:

מקרב עמו. ועמו בשלום: