שפתי חכמים · ויקרא · פרק 6 · פסוק 2

לשון זירוז. פירש"י בגמרא שיהא מהיר וזריז. וא"ת ולמה לא פי' רש"י זה לעיל אקרא דפרשת תצוה, די"ל דהזירוז בא משום שצריך אומנות יתירה לגרגרו בראש הזית ולכותשו במכתשת שיהא בלי שמרים:

ולדורות. מדכתיב צו את יהושע וחזקהו ואמצהו, זהו זירוז. ולדורות כתיב בפרשת אמור צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן וגו', מערב עד בוקר לפני י"י תמיד חקת עולם לדורותיכם, הרי לדורות. מיד כתיב בפרשת בהעלותך, ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרותיה כאשר צוה י"י וגו', וזהו מיד:

חסרון כיס. כלומר, דוקא במקום שיש חסרון כיס צריך לכתוב צו לזירוז, אבל במקום שאין חסרון כיס אינו צריך לכתוב צו, אפילו אם הוא זירוז מיד ולדורות. ורבי שמעון פליג. והא דכתיב הכא צו אע"פ שאין כאן חסרון כיס, י"ל כיון שאין הכהנים נהנים מן העולה אלא עור העולה, והיא גם היא אינה נלקחת אלא לכהן המקריב אותה, מש"ה נקראת ג"כ חסרון כיס. והרא"ם כתב שרבי שמעון לא בא לחלוק על דברי ת"ק, אלא להוסיף בא, ואמר שהסבה היותר גדולה שאמר הכתוב לשון צווי אינה אלא מפני שיש בה חסרון כיס, אבל כשאין בה חסרון כיס לא תבא שם מלת צו. וה"ה אם אין בה זירוז מיד ולדורות, אע"פ שיש שם חסרון כיס לא תבא עליו מלת צו וכו', ע"ש כי האריך. והא דכתיב צו את בני ישראל גבי חילוק של ארץ ישראל אע"פ שאין שם חסרון כיס, י"ל דכיון דכל ישראל היו שוין לענין כיבוש הארץ, ושבט אחד לקח חלק יותר גדול משל חבירו, ויש שלקח חלקו בהרים ויש שלקח במישור, נקרא נמי בצד מה חסרון כיס ודוק. והרא"ם פירש כל הענין בפירוש אחר, עיין עליו ואתה תבחר. [ד"ד] פי' דקשה לרש"י למה נאמר דוקא כאן דבר זה, דהא כל הקרבנות נוהגים מיד ולדורות. לזה תירץ דכל הקרבנות יש בהם הנאה לכהנים במה שמגיע לחלקם מן הקרבן, לכן בודאי יזדרז כל אחד ולא יתעצל בעבודה, שמא יקדימו אחר. משא"כ בעולה שכולה כליל ואין לכהנים חלק בבשרה, ה"א שיתעצל בה, וזהו חסרון כיס לכהן של אותו משמר, ע"כ אמר צו בלשון זירוז. והנח"י פירש שבשאר קרבנות אין מקרבין רק הדם והחלב, והבשר נאכל לכהנים, נמצא הנאתה מרובה וטרחתה מועטת. משא"כ גבי עולה שטרחתה מרובה והנאתה מועטת אלא עורה, לכן צריך זירוז: [ג"א] דק"ל דהא תורת העולה כבר נאמר בפרשת ויקרא אלא בא ללמד:

כשר כל הלילה. פירוש הוכחתו מסיפא דקרא, דכתיב ביה כל הלילה עד הבקר, הוא דקדייק:

עלו לא ירדו. משום שהמזבח מקדש אותן. וכתיב בתריה, היא העולה למעוטי דמשמע היא ולא אחרת. ופירש"י היא העולה מיעט את הרובע ואת הנרבע וכיוצא בהן, שלא היו פסולם בקודש, ר"ל שיכול להיות שהיו פסולים קודם הקדש, אבל שאר פסולים כגון שנטמאו או שאר דברים א"א אלא לאחר הקדש. ובת"כ חשיב לכולהו. והרא"ם מביאן ע"ש. כתב הרא"ם, וא"ת ל"ל האי מיעוטא דהיא העולה למעט רובע ונרבע שאם עלו ירדו, והלא כבר מעטן הכתוב מן הקרא דמן הבהמה וגו' בפרשת ויקרא, וכיון דמיעטן מהתם דלא קדשו ל"ל למעוטי הכא, דאם עלו ירדו, פשיטא, כיון דלא קדשו חולין נינהו, ופשיטא דירדו. כבר תירצו בגמרא פרק יוצא דופן דאיצטריך קרא לבהמת קדשים אף על גב דקדש להו מעיקרא אם עלו ירדו, עד כאן לשונו: