שפתי חכמים · ויקרא · פרק 13 · פסוק 4

לא ידעתי פירושו. [נח"י] נראה דהוקשה לו דהל"ל ואין מראה עמוק מן העור, וע"ז תירץ דאי הוי כתיב הכי הוי משמע דאין עמוק כלל, ואם כן הוי קשה למה צריך הסגר הואיל ואין בה מראה לבן ושערה לא הפך לבן, אבל השתא דכתיב ועמוק אין מראה, משמע דיש לו קצת עמקות, אבל אין עמוק מן העור ולא כדי שיעורו שלא הגיע לארבע מראות, ומ"מ הוא עמוק, ולפיכך והסגיר. וע"ז קאמר לא ידעתי פירושו, ר"ל פירוש שיעורו אי זה עמקות צריך הסגר ואיזה עמקות א"צ הסגר: וד"ד פירש גם כן בדרך זה ולשיטתו אזיל ע"ש. משום דקשה לו כיון דבהרת לבנה היא למה אינה עמוקה מן העור, דהא כל מראה לבנה עמוק מן השחור כמו שפירשתי, ומשום קושיא זו לא ידע רש"י לפרש טעמא דקרא, כן פירש הרמב"ן ז"ל. פירוש לפירושו דלדעת רמב"ם ורש"י כל ד' מראות עמוקים, ופירוש שאת שהוא גבוה מעט יותר מבהרת כן פירש"י בשבועות ד"ה ע"ב וכן פירש בכ"מ בהלכות צרעת פ"א ה"ו, אבל נעלם לפי שעה מב"י שרש"י פי' כן כמו שהוא מפרש לדעת הרמב"ם, משא"כ דעת תרגום יונתן ודעת ראב"ד דאין שאת אלא גבוה כפשטא דברייתא, ועמוק קאי רק אבהרת עזה, ואם נפרש ועמוק אין מראה לדעת ר"ע נגד העור אותו האדם שהוא לבן, והרי אמרו חכמים זה וזה כבינוני ר"ל גרמוני וכושי משימין צבע בינוני סביב הנגע, עדין קשה איזהו צבע בינוני דיש כמה מעלות ומדרגות בבינונים ולא ידע לפרש. נלי"ט: והרמב"ן ז"ל תיקן קושיא זו לפי פי' שפירש דעת רש"י ז"ל:

בבית אחד. פי' שיסגיר את בעל הנגע ונמצא שגם הנגע נסגר, לא שיכסה הנגע כל שבעה: [ד"ד] שלא תימא דבכל הז' ימים יסגירנו פעם אחד במקום הזה ופעם אחר למקום אחר באופן שבכל יום תהי' סגירה, ע"כ פירש שהסגירה תהיה פעם אחד בבית אחד, ולא יראה ז' ימים לאפוקי אם יראה אותו תוך ז' אפי' אם פשה אין טמא דאפשר שישתנה בסוף: