פסק ממנה. וא"ת והלא פירש"י לעיל (פסוק ח) שאותו יום פירסה נידה ונטמאת העיסה ש"מ דהיה לה אורח כנשים ונ"ל שהיתה סבורה שמקרה היא ולא חזקת וסת וזהו שאמרה היתה לי עדנה אמרה כן כמסופקת כלומר הדם שראיתי כבר מסופקת אני בזה אם הוא וסת שלי או לא כי אם מקרה בעלמא מכח מהירת הלישה שאמר אברהם מהרי שלש סאים קמח וכו' (לעיל פסוק ו). ודלא כפי' הרא"ם שפי' גבי שינה הכתוב מפני השלום (רש"י לקמן יג) אמרה שרה אני אחרי בלותי כבר היתה לי עדנה אבל אדוני זקן וכו': וכתב מהרש"ל ומשום הכי נתן לה הקב"ה שנה ללידה כדי שיהי' לה ג' חדשים שתקבע לה וסת כיון שפסקה מלראות ועכשיו חזרה לנערותיה ותשעה חדשים ללידה אבל לפי מה שאמרו (ר"ה יא.) בראש השנה נפקדה שרה משמע דלא ילדה אלא לז' חדשים וצ"ע וק"ל:
קריאה במקור
שפתי חכמים · בראשית · פרק 18 · פסוק 11
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002691623
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 62 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 164751d4f2dff79da1a3d5174b23fc0558fbdc6ca3b01d31fbd4fe509eb8e39b