חבב את השבטים כו'. ר"ל אמה קאי אף, דאין מלת אף נופל, אלא אם נזכר דבר קודם לכן כיוצא בו. לכן פי' אף חיבה זו וכו', פירוש כבר הוזכר לעיל איך שחיבב ישראל במה שיצא לקראתם מסיני, וכיוצא בזה עוד חיבה יתירה וכו':
קריאה במקור
שפתי חכמים · דברים · פרק 33 · פסוק 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
והם ראוים לכך. פירש תכו כמו תוך. והוא מבנין פועל. כלומר, שנכנסו לתוך מרגלותיו, דהיינו תחתיתו של הר, שהם כדמות רגליו. ואמר והם ראויים לכך, כדי לקשר הדיבור והם תכו לרגליך עם דיבור של כל קדושיו בידך, כאלו אמר ולמה זכו נפשות אלו להיות גנוזות תחת כסא וכו' יותר משאר בני אדם, מפני שהם תכו וגו':
המ"ם בו קרוב ליסוד כו'. ר"ל המ"ם למה לי, כיון שפי' תורתך:
אף זה מדברותיך מה שהיית מדבר כו'. דאין לפרש שהוא מ"ם השימוש כמו מן, דאם כן היה משמע שלא קבלו עליהם כל התורה, ובאמת הם קבלו כל תרי"ג מצות. וההפרש בין מתדבר ובין מדבר, י"ל מפני שמלת מדבר משמעותו הוא שהקב"ה מדבר עם האדם, ואין זה דרך כבוד למעלה שידבר לנוכח האדם, כמו בשר ודם שמדבר עם חבירו, אבל מתדבר פירושו היה מדבר בינו לבין עצמו, והוא שומע מאליו. וזהו שפירש רש"י מה שהיית מדבר וכו'. ויו"ד של ישא מדברותיך, עתיד במקום עבר, מפני שבעת שברך משה לישראל, כבר קבלו כל התורה. ואמר עול תורתך, מפני דלגבי דבור אין נופל בו לשון משא, לכן הוסיף מלת עול, דגבי עול שייך לשון משא:
דבר אחר אף חובב כו' אף בשעת חיבתן כו'. ולפירוש זה לא קאי מלת אף אלעיל מיני', ופירוש זה נכון יותר. שלפי פירוש ראשון אינו מיושב שפיר, איך תולה אף חובב וכו' בכאן. ולפי דבר אחר קשה, איך שייך למכתב לגבי ע"א לשון חיבה, דאם הוא מראה להם פנים שוחקות, משום שרוצה למסור ישראל בידם, אבל חיבה אין כאן. לכן צריך גם לפי' ראשון:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002691623
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 62 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 164751d4f2dff79da1a3d5174b23fc0558fbdc6ca3b01d31fbd4fe509eb8e39b