יכול יפדו על מום עובר כו'. פי' אפילו אם נפל בו מום דודאי יבריא, יפדה אותו מיד כשיפול בו המום אע"פ שסופה להתרפאות ויאכל במום זה, ת"ל רק, דכל אכין ורקין מיעוטין הן, והכא בא למעוטי מום עובר:
קריאה במקור
שפתי חכמים · דברים · פרק 12 · פסוק 15
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אין לך בהם היתר גיזה וחלב כו'. פירוש דהל"ל בכל אות נפשך תאכל בשר, ומסתמא אינה אלא בזביחה שהרי הקדשים והחולין שוין בזביחה, ודרשו מכאן שאין להם היתר הנאה בקדשים הנפסלים אלא הנאה הבאה ע"י זביחה, לאפוקי גיזה וחלב שאין הנאתן באה ע"י זביחה:
להתיר בו שטמא וטהור אוכלים בקערה אחת. פי' אע"פ שהבשר ההוא שאכל אותו הטהור בהכרח נגע בו הטמא, שהרי גם הוא אוכל עמו בקערה אחת, כדילפי רז"ל מקרא דכתיב בפרשה שלאחריה (יב כב) כן תאכלנו הטמא והטהור יחדו, דמיירי בפסולי המוקדשים כדאיתא בפרק השוחט (חולין כח.). כ' הרא"ם אבל יש לתמוה על רש"י ז"ל שהביא הקרא והבשר אשר יגע בכל טמא וכו', ללמוד מזה על הטהור שיאכל בשר פסולי המוקדשים אף כשהטמא נגע בו, היה לו להביא קרא (ויקרא יב ד) בכל קדש לא תגע אזהרה שלא יאכל טמא קדשים, ולפיכך הוצרך הקרא לומר שהטמא יאכלנו וכו'. ומתרץ משום דקרא בכל קדש לא תגע לא משתמע בהדיא שלא יאכל טמא קדשים, אלא ממדרש רז"ל, לכן הביא רש"י הקרא והבשר אשר יגע בכל טמא, וללמוד על טהור שיוכל לאכול בשר טמא של פסולי המוקדשים. ול"נ דהוכחת רש"י היא, דעיקר קרא הוא בא להתיר לטהור שיאכל בשר טמא, דאל"כ לשתוק קרא שטהור יוכל לאכול, דהא ק"ו הוא אם טמא יכול לאכול כ"ש טהור, אלא ע"כ עיקר קרא בא ללמוד על הטהור שיאכל בשר טמא כדפרישית:
שאין קרבן בא מהם. פי' ומשום הכי פטור מן המתנות, כצבי וכאיל שהן פטורין שאין בא מהם קרבן, כמו שפירש אחר זה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002691623
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 62 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 164751d4f2dff79da1a3d5174b23fc0558fbdc6ca3b01d31fbd4fe509eb8e39b