שפתי חכמים · דברים · פרק 3 · פסוק 24

רחום בדין. רצ"ל דהא שם של ד' אותיות מדת הרחמים הוא, ואדני הוא מדת הדין. ומפרש רחום בדין, כלומר רחום בדינו ולא במה"ד הקשה. א"נ רצונו לפרש, למה נקוד שם של ד' אותיות דכתיב כאן בנקודות של אלקים, דהיינו חטף סגו"ל וחול"ם וחירי"ק, ולא נקוד כשאר שם של ד'. ולכך נקט רש"י בלשון הקרא אדני אלקים, אעפ"י שכתוב ידו"ד, כלומר שם של ד', אבל לפי קריאת נקודותו דומה כאילו כתיב אלקים. ומפרש דלכך נקוד ידו"ד בנקודת אלקים שהוא מדת הדין, אע"פ שידו"ד מדת הרחמים, לומר לך רחום בדין. והשם הראשון של אדני דכתיב בקרא, לא כוון משה בו כלום רק פירושו רבוני, והוא התחלת דבור. ולפי לשון ראשון צ"ל מה שנקט רש"י אלקים לפי הקריאה של שם של ד' נקט. ואע"ג דלעיל בפרשת לך לך (בראשית טו ב) כתיב נמי ה' אלקים מה תתן לי, ולא פירש רש"י כלום. י"ל דלעיל ה"ק, הן מצד הדין הן מצד הרחמים אני מבקש שתתן לי בנים, מאחר שאמרת לי (שם יב א) לך לך מארצך וגו' ואעשך לגוי גדול. אבל הכא קשה, למה לו להזכיר שם של אדנות שהוא מדה"ד:

פתח להיות עומד כו'. דאי לא כן, אתה הראת את עבדך וגו' מבעי ליה, כמו שמפרש והולך:

ועתה יגדל נא כח ה'. וכתיב בתרי' ויאמר ה' סלחתי כדבריך, כלומר זו מדת טובך שאתה מוחל וסולח לעוברי רצונך:

שהיא פשוטה לכל באי עולם. לקבל שבים, שגם זו מענין בקשתו:

שאתה כובש ברחמים כו'. שגם זו מענין בקשתו, ולא כמו כי ביד חזקה ישלחם וגו' (שמות ו א), כי מה ענין זה לבקשתו:

אינך דומה למלך בשר ודם. וזהו מענין בקשתו, ולא שפירושו שאין דומה לו כמו כי אין כמוך באלקים וגו' (תהלים פו ח), דמה ענין זה לבקשתו:

שיש לו יועצין וסנקנתדרין כו'. פי' קטיגורין:

ולפי פשוטו אתה החילות להראות את עבדך כו'. גם לפי הפשט דבר דבור על בקשתו, כלומר מאחר שהחלות להראות אותי שתי המלחמות של סיחון ועוג הראני גם מלחמות ל"א מלכים: