בטומאת הגוף. דילפינן טומאתו טומאתו ג"ש, כתיב הכא וטומאתו עליו, וכתיב התם בפ' פרה עוד טומאתו בו, מה להלן טומאת הגוף דבהדי' כתיב ביה וכל נפש אשר יגע בטומאת מת, אף הכא מיירי בטומאת הגוף: [ד"ד] רש"י פי' פסוק זה המאוחר וטומאתו עליו קודם שפירש המוקדם ואזהרת טמא שאכל את הטהור כו', דמתחלה ה"א דקאי האי טומאתו עליו על בשר טמא, וא"כ יש לו אזהרה מכח והבשר אשר יגע וגו' והעונש מכח האי קרא וטומאתו עליו ונכרתה, אבל עכשיו שפירש דטומאתו עליו קאי על טומאת הגוף, א"כ ליכא בטומאת בשר אלא אזהרה ובטומאת הגוף עונש כאן ואזהרה מכח ג"ש, דהיינו כתיב כאן טומאתו עליו ובטמא שנכנס למקדש שיש שם עונש ואזהרה, ה"נ יש כאן גם אזהרה, ואח"כ קשה דא"כ ל"ל עוד כרת בטומאת הגוף. דיש ג' כריתות:
קריאה במקור
שפתי חכמים · ויקרא · פרק 7 · פסוק 20
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אינה מפורשת. רצונו בזה שלא תקשה והלא אין עונשין אא"כ מזהירין. ל"פ אינה מפורשת וכו':
למדוה בג"ש. ג"ש, כתיב בפ' חקת כו' כדלעיל טומאתו בו וכתיב ביה כרת, ואזהרתו בפ' נשא דכתיב ולא יטמאו את מחניהם אשר אני שוכן בתוכם דהיינו אזהרה, שלא יבא בטומאת הגוף למקדש, וילפינן טומאתו דהכא מטומאתו דהתם, מה טומאתו דהתם יש בו אזהרה, אף טומאתו דהכא יש בו אזהרה:
שלש כריתות. אחת באמור אל הכהנים, כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים וגו'. ואמרינן בזבחים פרק ד' דהאי יקרב אכילה היא, ומהו יקרב, בראוי להקריב, שהוקדש בכלי כלומר, שיהא ראוי להקריב היכי דמי, שיהא כבר מקודש בכלי, ועוד שתי כריתות בפרשת צו, הנפש אשר תאכל מבשר זבח השלמים, וסמיך ליה נפש כי תגע בכל טמא, ובתרווייהו כתיב ונכרתה. אחת לכלל, ר"ל ההיא דאל הקדשים שכלל את הכל, ואחת משתים הללו הכתובים בפ' צו לפרט. ומדה זו נדרשת בת"כ בתחלת הספר, דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כלו יצא, כיצד, והנפש אשר תאכל מבשר זבח השלמים וגו', והלא השלמים בכלל כל הקדשים היו, ולמה יצאו, להקיש אליהם, מה שלמים מיוחדים קדשי מזבח, אף כל קדשי מזבח, יצאו קדשי בדק הבית שאין חייבים עליהם משום טומאה:
ואחת ללמד על קרבן עולה ויורד. דכתיב בפ' ויקרא, ונעלם ממנו והוא טמא ואשם, ולא ידענו אמאי ואשם, וכי מפני שהוא טמא יהא באשם להביא קרבן עולה ויורד, לפיכך הופנה כרת זה ללמדך שלכפר על כרת זה הוא בא, שהוא טומאת קודש, ואם אינו עניין לטומאת קודש, דנפקא לן מג"ש, דבקרבן עולה ויורד כתיב או בנבלת בהמה טמאה, ונאמר באוכל קדשים בטומאת הגוף בפ' צו נפש כי תגע וגו' בבהמה טמאה וגומר ואכל מבשר וגו', מה להלן טומאת קודש, אף כאן טומאת קודש, תנהו עניין לטומאת מקדש:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002691623
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 62 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 164751d4f2dff79da1a3d5174b23fc0558fbdc6ca3b01d31fbd4fe509eb8e39b