שפתי חכמים · שמות · פרק 6 · פסוק 9

לא קבלו תנחומין. ושמיעה זו לשון קבלה היא, רוצה לומר, שנתייאשו מן הגאולה, לפי שסברו שא"א לגאלם משם מעבודה קשה כזו. ואל משה, פירוש, אל תנחומי משה:

ונשימתו קצרה כו'. והוה כאילו נכתב ולא שמעו אל משה מצרה גדולה ומעבודה קשה, אלא בשביל זה נקט מקוצר רוח, דדרך של מצר להיות נשימתו קצרה:

וכל שכן האמנה לטובה. רוצה לומר, שמביא לנו ראיה על מה שפירש לעיל (פסוק ב') ויאמר אליו אני ה', שפי' נאמן לשלם שכר וכו', שהרי אפי' לפורענות מודיע ששמו ה', מכל שכן האמנה לטובה, דהא מדה טובה מרובה ממדת פורענות:

לענין של מעלה שאמר משה כו'. רוצה לומר שוידבר אלהים קאי על ענין שלמעלה, דלפירש"י וידבר אלהים אל משה קאי אלמה הרעותה, אבל ויאמר אליו אני ה' וכל הפרשה, קאי אלמה זה שלחתני, כדפי' נמי לעיל. אבל לפי פירוש רבותינו, קאי הכל אלמה הרעותה. וא"ת והא אח"כ מפרשים שקאי אמה שאמר משה מה שמו מה אומר אליהם. ויש לומר דבשביל תרווייהו דבר אתו משפט. והא דנקט בתחילה שקאי אלמה הרעותה, משום דלמה הרעותה עיקר וגרם הכל, ואגב תוכחת העיקר הוכיחו גם על ואמרו לי מה שמו. ותדע לך, שהרי לא דבר אתו משפט אלא אחר שאמר למה הרעותה, ולמה לא דבר אתו משפט מיד כשדבר אליו מה שמו מה אומר אליהם, אלא ודאי זה גרם הכל:

מה אומר אליהם. שמעתי ולא אבין, דילמא היא הנותנת, בשלמא משה שלא ידע שום שם משמותיו ית' הוצרך לשאול, אבל האבות הרבה פעמים נגלה להם מהי תיתי שישאלו. ועוד קשה, שהרי גם משה לא שאל בשביל עצמו אלא בשביל ישראל, מה אומר אליהם. ונ"ל דהכי פירושו דש"ס ודש"ר, ומה אבות הראשונים שלא נודעתי להם בשמי ה', שהוא שם העצם ושמי הגדול, רק באל שדי שהוא שם התואר, אפילו הכי לא הרהרו אחר מדותי, ולך ע"י ששאלת מה אומר אליהם הודעתיך ששמי ה', ואפ"ה הרהרת. [נחלת יעקב. ועיי"ש]:

וכשבקש אברהם לקבור את שרה כו'. הוא ישוב הכתוב לפי פי' רבותינו:

עד שקנה בדמים יקרים וכו'. ר"ל וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את הארץ ולא קיימתי בימיהם, שהיו צריכין לקנות בדמים יקרים, ואפילו הכי לא הרהרו וכו':

ושמי ה' לא שאלו לי כו'. רוצה לומר, כיון שפירושו של וארא אל אברהם וגו' הוא הרבה פעמים נגלתי להם באל שדי, ולא שאלו לי מה שמך, הוה ליה למיכתב ושמי ה' לא שאלו לי, כמו שאתה שואלני:

לא הודיעם שכך שמו כו'. דהשתא קשיא להו ממ"נ, שאם יפרשו לא נודעתי להם כמו לא שאלו לי, אבל הוא הודיעם שכך שמו הל"ל ושמי ה' לא שאלו לי. ואם יפרשו לא נודעתי כמשמעו, אלא שהוסיפו עליו ולא שאלו לו, הרי תחלה כשנגלה לאברהם בין הבתרים נא' לו אני ה' וגו', ואי אפשר לרז"ל לפרש לא נודעתי לא נכרתי, כמו שמפרש רש"י, דמשמע אבל שמו הודיע להם, ששוב לא יתכן להוסיף עליו ולא אמרו לי מה שמך, שמכיון שהודיעם שכך שמו, שוב לא היה להם לשאול. [הרא"ם]:

ועוד היאך הסמיכה נמשכת כו'. ויש לתמוה, דילמא הכי קאמר, מאחר שהאבות חביבים הם שלא הרהרו אחרי, גם אני שמעתי את נאקת בני ישראל בעבורם, אע"פ שאינם נוהגים כשורה. לכן אמור לבני ישראל וכו'. [רא"ם]: ונראה, דלפי' זה שפי' דעיקר הגאולה היא משום חביבות האבות, אע"פ שישראל אינם הגונים, א"כ לעיל (ג, יא) כשאמר משה מי אנכי וגו' וכי אוציא את בני ישראל וגו', ופי' ואע"פ שאם חשוב אני מה זכו בני ישראל שיעשו להם נס וכו', היה לו להשיב חשיבות האבות הוא גורם שיעשו להם נס זה, אף שאינם הגונים:

מתחלק לכמה נצוצות. רוצה לומר, מתחלק הסלע ע"י הפטיש לכמה נצוצות. וכך פי' רש"י בגמ' דשבת בפרק אמר רבי עקיבא (פח:). והתוס' הקשו על פירושו, ומפרשים בענין אחר. ע"ש: