ת"ל כל דם. כתב הרא"ם ויש לתמוה ל"ל כל לרבות, אף דם חולין שלא לאוכלו תיפוק ליה מקרא דרק הדם לא תאכל דפרשת ראה, שדרשו שם אע"פ שאין שם זריקת מזבח הוא באזהרה, ותירץ ושמא י"ל כתיב בהאי וכתיב בהאי כדאמרינן גבי חיוב מצה בזמן הזה, עכ"ל. [נח"י] כבודו במקומו מונח שלא ירד לחלק בין ל' חייב שפירושו כרת, ובין לשון לא תאכלו שהוא באזהרה, וחילוק זה פשוט הוא, ואשתמיטתיה להרא"ם מה שאמרו פרק קמא דכריתות אמר רבא שלש כריתות האמורות בדם למאי וכו', עיין שם:
קריאה במקור
שפתי חכמים · ויקרא · פרק 17 · פסוק 10
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
פונה אני. מפני שנתינת פניו של מקום בכל מקום הוא לטובה, וכאן הוא לרעה: נראה דקשה איך יפול ונתתי על רוגז, הל"ל ונאת או ויחל, ל"פ פונה וכו' ועוסק בו לתת לו כפרי מעלליו וק"ל. נלי"ט:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002691623
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 62 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 164751d4f2dff79da1a3d5174b23fc0558fbdc6ca3b01d31fbd4fe509eb8e39b