שפתי חכמים · בראשית · פרק 28 · פסוק 11

לא הזכיר הכתוב באיזה מקום כו'. דק"ל והלא בא הכתוב לפרש ולא לסתום ואכתי אינו מפרש באיזה מקום ל"פ במקום כו':

כמו ופגע ביריחו כו'. שפי' לשון חנייה ולא פגישה:

ורבותינו פירשו לשון תפלה כו'. פי' ויפגע במקום בהקב"ה שקראו מקום ע"י שהוא מקומו של עולם. [רא"ם]:

ושנה הכתוב ולא כתב ויתפלל ללמדך כו'. בשלמא אל תפגע בי פירוש אל תגש בי להפציר אבל אצל הקב"ה לא שייך למימר הכי א"כ קשה למה שינה וכו'. אלא שלכך כתיב ויפגע שהוא נמי לשון פגישה כדי שתלמד ממנו ג"כ קפיצת הדרך ואי הוה כתיב ויפגוש לא הייתי לומד ממנו תפלה לכך כתב הפסוק ויפגע דמשמע ביה תרווייהו. [מהרש"ל]:

היה לו לכתוב ויבא השמש וילן שם כו'. אף על פי שאין הפרש בין ויבא השמש וילן שם ובין וילן שם כי בא השמש מכל מקום היה לו לסדר העניינים כפי הסדר וכמו דכתיב (שופטים יט ט) הנה נא רפה היום לערוב לכו נא וגו' אלא ודאי על שקיעה הפתאומיות נאמר. ועוד י"ל מדכתיב כי בא השמש משמע אבל אי לא בא היה הולך עוד וא"כ שמע מינה שהיה עוד היום גדול וא"כ מאי כי בא השמש אלא ששקעה וכו' כך פירש רש"י בפרק חלק (סנהדרין צא:):

עשאן כמו מרזב סביב לראשו כו'. דאם לא כן ויקח אבן מיבעי ליה:

התחילו מריבות זו את זו כו'. דאל"כ היו הכתובים מכחישין זה את זה דכאן כתיב ויקח מאבני המקום משמע שהיו אבנים הרבה ובסמוך (פסוק יח) כתוב ויקח את האבן לכך צריכין לתרץ דודאי מתחלה היו אבנים הרבה אלא התחילו מריבות כו'. ואם תאמר מנ"ל שלקח אבנים הרבה דלמא ויקח אבן אחת מאבני המקום הוא דקאמר והיינו דכתיב ויקח את האבן אשר שם מראשותיו ותרצו התוספות (חולין צא: ד"ה כתיב) דהיה לו לכתוב ויקח אבן כמו (שמות יז יב) ויקחו אבן וישימו תחתיו שהרי הכתוב לא בא לסתום אלא לפרש אלא מדכתיב מאבני סתם ש"מ אבנים טובא הוו: