ולא ימים שקלף. פי' דכל ימי הסגיר ירדה עליו טומאה בהכרח ולפיכך הנכנס בו טמא, אבל ימים שחולץ וקוצה וטח אינו מטמא בביאה שהטומאה הלכה לה, עד שיתחיל למנות שבועות ההסגר: [נח"י] וקשה דמהי תיתי שהמוחלט יהא קל ולא יהא מטמא בביאה, והא מוחלט חמור ממוסגר כדאיתא בת"כ ובמשנה פי"ג דנגעים, בית המוסגר מטמא מתוכו והמוחלט מתוכו ומאחוריו. ונ"ל דדוקא בעוד שהאבנים שחזר עליהן הנגע בתוך הקיר, אז מטמא אפילו מאחוריו, אבל אם קלף האבנים אע"פ שעומד לנתיצה לא לטמא בביאה בימים שבנתיים, קמל"ן כל ימי:
קריאה במקור
שפתי חכמים · ויקרא · פרק 14 · פסוק 46
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
המוחלט שקלף. שהוא הבית שחזר ופרח בו הנגע אחר שחלץ וקוצה וטח וחזר הנגע ופרח וקלף נגעו והוציא האבנים שבהן הנגע שלא יטמא בביאה, ת"ל כל ימי, דהי' ליה למיכתב בימי הסגיר אותו, מאי כל, לרבות המוחלט אף שקלף נגעו מטמא, כיון דלנתיצה קאי הוי כל הבית טמא ומטמא את האדם בביאה:
שאין מטמא בגדים. דאל"כ היה לו לכתוב וכבס בגדיו ימטא עד הערב:
בכדי אכילת פרס. פי' ד' בצים. ופי' לא יטמא בגדים, דהא סתמא כתיב והבא אל הבית יטמא עד הערב, דמשמע אפילו שהה כל היום כולו אינו מטמא בגדים ומפרש ואזיל, ת"ל והאוכל, כלומר כי היכי דהאוכל שהה בו ומטמא בגדים ה"ה נמי הבא אל הבית, דכתב קרא אם שהה כדי אכילה דמטמא בגדים אע"פ שלא אכל דא"ל אכילה דוקא, אבל שוכב דאין בו אלא שהייה לא, הרי ת"ל והשוכב, דשמעינן מיניה דטעמא דאוכל לאו משום אכילה אלא משום שהייה הוא, וה"ה ביאה נמי, אם שהה כדי אכילה טמא, דאין לומר דוקא אם אכל או שכב קאמר דמטמא. אבל לא שכב ולא אכל כגון ביאה לחוד אע"פ ששהה אינו מטמא בגדים. א"כ מה ת"ל יכבס יכבס תרי זימני, דה"ל למכתב והאוכל בבית והשוכב בבית יכבס בגדיו, אלא ע"כ לרבות מי שבא ושהה אע"פ שלא אכל ולא שכב אלא שהה מטמא הבגדים והדר בעי, א"כ כיון דבשהייה תליא מלתא אם כן שוכב ל"ל, בשלמא אוכל מבעי לן ליתן שיעור שהייה כשיעור אוכל, ואי משום יכבס יתירה דמרבה אפילו בשהייה לחודיה בלא אכילה ושכיבה, לכתוב קרא במקום והשוכב והבא מכיון דביאה בכלל שכיבה היא, מה ת"ל והאוכל והשוכב, אלא ליתן שיעור לשוכב. ופירש הכתוב הזה אחר ואם בא יבא שלא על הסדר כדי שידבק אם בא יבא עם ובא הכהן וראה ששניהם מעניין אחד. הרא"ם האריך ואני קצרתי: [ד"ד] רבים הקשו מ"ש באיסור אכילה איסור מן התורה הוא בכזית, ולמה כאן ד' ביצים. ול"נ דלק"מ דבכל המקומות לא נתכווין הכתוב ליתן שיעור אלא שזכר האיסור לחוד אלא דאנן קי"ל הלכה למשה מסיני בכזית, משא"כ כאן שנתכווין להשמיענו השיעור, ואי בכל השיעורין של איסור קאמר, הרי יש איסור אפי' באכילת כל שהוא כגון בדבר שהוא ברי', אלא דמיירי מדבר שהוא שיעור סעודה והיינו כד' ביצים:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002691623
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 62 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 164751d4f2dff79da1a3d5174b23fc0558fbdc6ca3b01d31fbd4fe509eb8e39b