שפתי חכמים · ויקרא · פרק 14 · פסוק 44

ואם ישוב הנגע. פירוש האי צרעת ממארת לא קאי אובא הכהן אלא אואם ישוב הנגע, כאילו אמר ואם ישוב הנגע וכו' עד ואחרי הטוח צרעת ממארת היא בבית טמא הוא ונתץ את הבית וכו' עד והבא אל הבית וכו' עד והאוכל בבית יכבס את בגדיו, ואחר כך ובא הכהן וראה והנה פשה, חולץ וקוצה וטח כמו ושב הכהן דלעיל:

ומצאו שפשה. פירוש האי וראה והנה פשה לאו אחוזר ופורח קאי, דהא גמרינן ממארת לג"ש דלעיל דאפילו אם לא פשה טמא, וא"כ במה הכתוב מדבר, אי בפושה בראשון הרי כבר אמור ושב הכהן ביום השביעי והנה פשה, אלא בבא בסוף שבוע ראשון ומצאו עומד בעיניו ופשה בשניה גמרינן ביאה משיבה בג"ש, מה להלן קוצה וטח ונותן לו שבוע אף כאן. וקרא דונתץ את הבית וגו' אואם ישוב ופרח קאי, שלא דבר כלום הכתוב בו פירש כאן שהוא בנתיצה, אבל עומד בשבוע ראשון ופשה בשבוע שני' חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע:

ונותן לו שבוע. פירוש אין לי שהוא קוצה וטח ונותן לו שבוע ואם חזר ופרח נותץ, אלא שפשה בסוף שבוע ראשון שיש בו פשיון ואף שעמד בעיניו בשנייה, או שעמד בראשון ופושה בשנייה חולץ וקוצה וטח, דגמרינן ביאה משיבה כדלעיל, אבל היכא שעמד בעיניו בשבוע ראשונה ושנייה מניין שאף בזה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע כמו כשיש שם פשיון, ת"ל ובא, ואם בא יבא פירוש שהיה לו לומר ובא, מאי ואם בא יבא שני פעמים, אלא לאקושי ביאות להדדי, מה ביאה ראשונה חולץ וכו':

אם בפושה. כלומר שעדיין לא שמענו מזה הפסוק דבעומד בזה ובזה קמיירי, מפני זה אמר במה הכתוב מדבר אם בפושה בראשון ולא חלץ ובסוף כשבא בשני לחלוץ פשה הרי חולץ וקוצה וטח אע"פ שלא פשה בשני, שהרי הוא אומר ושב הכהן ביום השביעי וגו', משמע כיון שפשה חולץ ואף על גב דעמד בתר הכי, ואם פשה בשני ולא חלץ ועמד בשלישי ובסוף שלישי מצאו שהוא עומד בפשיון הראשון כלומר בפשיון שבשבוע שנייה כיון שפשה חולץ וכו', שהרי הוא אומר ובא הכהן וראה והנה פשה, ואוקמינן בפשה בשני ומשמע שחולץ וכו' אע"ג דעמד בשלישי:

הא אינו אמור ובא ואם בא יבא. לא גרסינן הכא ובא ואם בא יבא וכו' אלא הכי גרסינן, הא אינו אמור ואם בא יבא כו' אלא שבא בסוף שבוע ראשון אע"פ שלא פשה אינו טהור, הסגירו ובא בסוף שנייה ולא פשה אף שלא פשה חולץ וכו', כמו שמפרש רש"י עצמו בעומד. הרא"ם האריך כאן וקצרתי ע"ש: