שפתי חכמים · ויקרא · פרק 9 · פסוק 2

על מעשה עגל. ואם תאמר הא אין קטיגור נעשה סניגור, כדפירש רש"י בפרשת חקת. וי"ל דדוקא בעבודת פנים כמו בבגדי כהונה כשהיה כהן גדול נכנס לפני ולפנים לא נכנס בבגדים שהיה בהן זהב משום אין קטיגור וכו', ובעבודת חוץ לא היה הקפדה על זה. ואין להקשות כיון שאהרן היה חוטא בעגל איכא למיחש לאין קטיגור נעשה סניגור כדפירש רש"י בפ' חקת, דשאני התם דפרה הי' מכפר על כל ישראל, ואי הי' אהרן המכפר איכא למיחש לאין קטגור נעשה סניגור, אבל הכא לא היה מכפר אלא על עצמו, אין שייך טעם זה. כתב הרא"ם, אבל מה שאמר להודיע שמכפר לו הקב"ה על ידי עגל זה על מעשה העגל לא ידעתי היאך הודיע זה, אם בעבור שנראה להם כבוד ה' על ידי קרבנות אלו שמורים שמכפר להם הקב"ה על ידי עגל זה על מעשה עגל, אי הכי אפילו בלא עגל נמי ידענו, שמכיון שנראה להם כבוד ה' על ידי הקרבתו שהקריב, ידענו שכבר נתכפר עונו וכו', ול"נ דדיוקא דרש"י הוא מדכתיב קח לך עגל וכו', לך ל"ל, לא הוה ליה למימר אלא קח עגל, כמו גבי העם דכתיב קחו שעיר עזים וגו', אלא ע"כ מדכתיב קח לך עגל בן בקר לחטאת, פירוש הקיחה היא לך, כלומר לטובתך היא, להודיע וכו'. אי נמי דהוכחתו הוא מה שצוה לו עגל לחטאת, והלא חטאת של כהן משוח הוא פר כמ"ש בפרשת ויקרא, ולמה צוה כאן עגל לחטאת, אלא להודיע שמכפר לו הקב"ה על ידי עגל זה על מעשה העגל אשר עשה: [ג"א] בת"כ דאם לא כן למה לקח אהרן עגל וישראל שעיר עזים, אלא אהרן הקריב עגל לפי שחטא בעגל, וישראל שעיר עזים ששחטו שעיר עזים וטבלו הכתונת בדם, וא"ת אם כן גבי עולה נמי קשה, למה היה עולת ישראל עגל ועולת אהרן איל. ויש לומר לפי שאהרן חטא במעשה שעשה העגל לכך הקריב חטאת שבא על המעשה, אבל ישראל שחטאו בהרהור שטעו אחריו הביאו עגל לעולה, שהעולה מכפרת על הרהור, כדכתיב העולה על רוחכם, כי אותם שחטאו במעשה דנם משה בדין שלהם, ואהרן שהביא עולה אע"ג דחטא במעשה, יש לומר דאהרן גם כן חטא במחשבה, שהרי הסכימה דעתו ומחשבתו לעשות עגל: