שפתי חכמים · ויקרא · פרק 16 · פסוק 4

שאינו משמש לפנים. דק"ל והלא כבר מפורש הלבשתן בפרשת ואתה תצוה, ל"פ מגיד וכו':

אלא בד' ככהן הדיוט. משמע נמי דהיה קשה לו מה דכתיב דוקא בגדים של כהן הדיוט:

משל הקדש. דק"ל מאי דכתיב קודש ילבש משמע קודם לבישה הן קדש, וכי מה קדושה יש בהם קודם לבישה, ואין לומר דכבר ביום כיפורים שעבר היה לובשן וזה הוא יום כיפורים שני, דהא מיד אחר לבישה טעונים גניזה ולא יעבוד בהן לעולם, שהרי כתיב והניחם שם. ועל זה פירוש שיהיו משל קודש, כלומר שיקנה אותן במעות של קודש לפי שמצינו שהפר בא משלו הייתי אומר שאף הבגדים יהיו משלו, קמ"ל. והטעם שהפר משלו בא, לפי שהפר בא לכפרה שנאמר וכפר בעדו ובעד ביתו, אבל בבגדים היה מתפלל בעד כל ישראל. מצאתי:

יניח. ויהיה ב' ובמצנפת נוסף כמו בי"ת ברוחו שמים שפרה שהי' ג"כ נוספת, כאילו אמר ומצנפת בד יצנוף, ויתפרש הבי"ת במקום עם, כלומר עם מצנפת בד יסבב ראשו, וכן תרגומו ומצנפתא בלא בי"ת, ואשר הביאו לזה מפני שאין בל' הארמי צניפה אבל בל' מקרא מצינו צנוף יצנוף, יתפרש הבי"ת בל' עם כמו ובאבנט בד יחגור, אף כאן עם מצנפת בד יסבב ראשו, והוכרח להביא התרגום להודיענו שהצניפה הוא בראש ולא במקום אחר, ואגב זה פירש מלת יחית שהוא ל' יניח:

היה מחליף. וזהו סדר העבודות ביום הכפורים, בתחלה טבל ולבש בגדי זהב לתמיד של שחר שהוא עבודת חוץ, ואח"כ פשט וטבל ולבש בגדי לבן לעשות עבודת פר ושעיר וקטורת של מחתה בפנים, ואח"כ פשט בגדי לבן וטבל ולבש בגדי זהב לעשות עבודת איל שלו ואיל העם ומקצת המוספין בחוץ, אח"כ פשט בגדי זהב וטבל ולבש בגדי לבן נכנס לפנים להוציא הכף והמחתה. ואח"כ פשט בגדי לבן טבל ולבש בגדי זהב לעשות עבודת חוץ להקריב שירי המוספין ותמיד של בין הערבים וקטורת הסמים. ודו"ק ותמצא וכדפירש"י לקמן על קרא ורחץ במים וגו' משמע שהיה צריך לטבול קודם לבישת בגדי לבן, ולקמן ג"כ כתיב שצריך לטבול קודם לבישת בגדי זהב, אמרינן דבכל פעם שמשנה מבגדי זהב לבגדי לבן ומלבן לזהב שצריך טבילה. ומה שפירש עוד שצריך ב' קידושי ידים ורגלים דמש"ה הטיל הקרא ורחץ במים בין ופשט ולבש, ליתן רחיצה לפשיטה ורחיצה ללבישה, ואם אינו ענין לטבילה דכבר למדנוה, תנהו לענין קידוש: