שפתי חכמים · בראשית · פרק 23 · פסוק 1

לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל כו'. פירוש ולא כלל האחדים עם העשירות לחוד והמאות לחוד כדלעיל בפרשת בראשית ופרשת נח. וא"ל דקשה לרש"י למה נאמר גבי מאה שנה וגבי שבע שנים דהא בפרשת בראשית ובפרשת תולדות נח כתיב בכולן גבי מאה שנה וכן גבי השנים הפחותים ממאה נמי כתיב בהו שנים אלא שנה אמצעי קשה לרש"י שכתוב גבי עשרים דלא מצינו לכולן שנכתב ג' פעמים שנה וע"כ צריך לומר דאתי למדרש וכיון דחד אתי למדרש כולן נמי אתי לדרשה:

שכל אחד נדרש בפני עצמו. פי' כל כלל מתפרש לעצמו ואינו מתחבר עם הכללים האחרים עד שיהיו שלשתן יחד סך אחד כמנהג המספרים מאחדים ולעשירות וממאה משום דשנה ושנה לחלק ומחלק האחדים לחוד והעשירות לחוד והמאות לחוד. ולפ"ז העשרים ושבע אינם הנוספים על המאה אלא הראשונים שבתוך המאה:

בת ק' כבת כ' לחטא. משמע שר"ל דמזה ההיקש אנו למדין שכל ימיה היו טובים ובסמוך פירש רש"י שני חיי שרה כולן שוין לטובה משמע דמשני חיי שרה לומדין אנו שכל ימיה היו טובים ואם כן דבריו סותרין זה את זה. ולא קשה מידי דאדרבה לפי ההיקש דבת ק' כבת כ' לחטא לא ידענו שהיתה בת ק' ליופי כבת כ' שכל כלל נדרש לעצמו למעלה לבד לכך צריך שני חיי שרה כולן שוים וכו'. ועי"ל דלפי שנכתב שנה שנה להקיש זה לזה בת ק' כבת כ' ר"ל כ' שנים מלידתה א"כ הכ"ז שנים שבפסוק הם אותם הנכללים בתוך המאה ולא אותן הנוספים על המאה כפשוטו של מקרא וא"כ אפשר לומר שהכ"ז שנים שאחר המאה היה בה חטא ולא היתה יפה לכך הוצרך שני חיי שרה כולם שוים ומשני חיי שרה לבד לא היינו יודעים רק במעלה אחד כולם שוים ל"פ ג"כ שנה בכל כלל להורות ההיקש בב' מעלות חטא ויופי ועל שניהם קאי שני חיי שרה ודו"ק. [ממ"ש]:

מה בת כ' לא חטאה כו'. וקשה דהכא משמע דמיד אחר כ' היתה בת עונשין ולעיל בפ' בראשית (ה לב) גבי ויולד נח את שם וגו' פירש"י בעצמו דקודם מתן תורה עד ק' לא היה בר עונשין י"ל דמה שמשמע כאן דמיד אחר כ' היתה בת עונשין היינו משום דהם קבלו עליהם את התורה ולאחר מתן תורה העונשים הוא מכ' שנים ולמעלה בא הכתוב להודיענו שאפי' לפי הזמן שאחר מתן תורה שבני עונשים הם מבני עשרים שנה ולמעלה לא חטאה. [רא"ם]: