נקוד על את שלא הלכו אלא לרעות את עצמן. פי' דאי לא היה נקוד על את היה את דבוק לצאן והוי פירושו לרעות את הצאן. אבל עכשיו דנקוד על את א"כ הוי כאילו אינו נכתב לגמרי את וא"כ לא הוי לרעות דבוק לתיבה שלאחריו והוי פירושו הכי הלכו לרעות היינו את עצמן וצאן אביהם בשכם מלתא באפיה נפשיה הוא ואי לא הוי נכתב לגמרי מלת את לא הוה מוכיח מיניה מידי דודאי יכולין למימר לרעות את עצמן אבל מ"מ יותר סברא הוא לומר דדבוק הוא להדדי דכולה חדא מילתא הוא אע"פ שלא כתיב את הוה אמרינן דמקרא קצר הוא אבל השתא דכתיב את ונקוד עליו כאילו הוא נמחק לומר לך דלא דביקות הוא אלא שני דברים הם דאל"כ למה נקוד עליו:
קריאה במקור
שפתי חכמים · בראשית · פרק 37 · פסוק 12
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002691623
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 62 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 164751d4f2dff79da1a3d5174b23fc0558fbdc6ca3b01d31fbd4fe509eb8e39b