מכאן שאסור לאונן. דאם לא כן מאי נפקא מינה אם אכל אם לא אכל. ואף על פי שהוידוי הוא בכלל המעשרות והתרומות, כמו שדרשו רז"ל מקרא דוגם נתתיו ללוי וגו' כדלעיל, מכל מקום מלת ממנו משמע מעשר אחד, ואין זה אלא מעשר שני שנקרא קודש, וע"ש. [קיצור מזרחי]:
קריאה במקור
שפתי חכמים · דברים · פרק 26 · פסוק 14
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
בין שאני טמא והוא טהור כו'. רצונו לומר התרומה, בין שהוא טמא ואני טהור:
והיכן הוזהר על כך כו'. ואם תאמר, ונימא נמי מכאן הוזהר, כמו שפירש לעיל מכאן שאסור לאונן. וי"ל בודאי איסור למידין מכאן, לכן פירש והיכן הוזהר על כך, ר"ל כדי שיעבור עליו בלאו וילקה, אבל גבי אונן שאכל אינו אלא איסור בעלמא ולא מלקות, והא דכתיב לא אכלתי באוני אינו אלא סיפור דברים, אבל אינו אזהרה, כי אזהרה לא שייך אלא מפי הקב"ה. לכן פירש אזהרה מנין וכו':
לעשות לו ארון ותכריכין. רבותא קמ"ל, אפילו ארון ותכריכין שהוא של מצוה, וכ"ש של חול. ועיין בקיצור מזרחי:
הביאותיו לבית הבחירה. דאם לא כן מה ת"ל שמעתי בקול ה', הרי כבר התודה שקיים כל מה שצוה עליו, ושנשמר מכל מה שהוזהר עליו. ומזה הטעם עצמו דרשו גבי עשיתי ככל אשר צויתני, שמחתי ושימחתי בו. [רא"ם]:
שמחתי ושימחתי בו. ר"ל אחרים:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sifsei Chachomim Chumash, Metsudah Publications, 2009
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002691623
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 62 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 164751d4f2dff79da1a3d5174b23fc0558fbdc6ca3b01d31fbd4fe509eb8e39b