שפתי חכמים · בראשית · פרק 18 · פסוק 9

אתה דורש הנקודה כו'. וא"ת לא היה לו לנקוד רק ל' לחוד ויהי הכתב מרובה ותדרוש הכתב. ונ"ל דבכל מקום דורשין הכתב קודם הנקודה ואילו היה נקוד הל' א"כ לא היה הכרח בכתוב למי שאלו מתחלה או שאלו לשרה תחלה על אברהם או לאברהם תחילה על שרה כיון דלא נקוד אלא הל' היה כאילו כתיב בקרא איו איה א"כ לא היינו יודעין על מי שאלו תחלה. ואדרבה מן הכתב היה משמע דשאלו תחלה לשרה על אברהם דהא להכי לא נקוד אלא הל' למדרש איו תחלה אבל עכשיו שנקוד איו א"כ אנו דורשים הכתב קודם דהיינו איה דכתיב בקרא כלומר ששאלו מתחלה לאברהם איה שרה אשתך ואחר כך שאלו לשרה איו אברהם וא"ת מאי נפקא מינה בזה י"ל ללמדך דרך ארץ ששואלים מתחילה לאיש על האשה ואח"כ לאשה על האיש וק"ל: והתירוץ הנכון בזה הוא שמאחר שהתורה עצמה כל ענינה ע"פ הכתב הוא הנה מן המחוייב שאם נניח הכתב רבה שיהיה אותו הכתב הנדרש צודק בקשורו עם השאר שהכל כתב וזה לא ימצא בכאן כי איו הוא רומז אל זכר נסתר ואיך ימשך לו אומרו שרה אשתך. והביא ראי' לזה מפסוק או בדרך רחוקה (במדבר ט י) שנקוד על הה' ע"ש. ואולם כשנקוד אי"ו ותדרשהו לא נחוש אל הכתב האחר הבא בפסוק אך נקח מלת אי"ו מופשט לעצמו אחר שהכתב והנקודה הם שני דברים מתחלפים. [רש"א]: ועי"ל לכך נקוד אי"ו כי כל הנקודות באו לעקור האותיות והנה נשארה הלמ"ד לבדה כדי שתקח הל' ותשים על איה והוי כמו אליה פירוש שאף אליה שאלו על אברהם דאל"כ היכן מצינו ששאלו לשרה על אברהם דילמא לאחר שהיה בבית שאלו איה אברהם משום הכי נקוד על איו למדרש זה. כך מצאתי מכתיבת יד אבא מורי ז"ל. ובזה מתורץ נמי מה ששמעתי להקשות מנא ליה לרש"י ששאלו לשרה על אברהם דילמא לאדם אחר שאלו עליו וק"ל. כתב הרא"ם והלא אין שואלין בשלום אשה כבר תירצו בגמרא דוקא כששואלין לאשה עצמה אבל ע"י בעלה מותר וע"ש: וא"ת אימתי שאלו לשרה איה אברהם הא בתחילה ראו אברהם והוא הכניסם לביתו וי"ל בעת שהי' אברהם רץ אל הבקר ועוסק בסעודה. [גור אריה]:

כדי לשגר לה כוס של ברכה. ר"ל דאחר שהיו אוכלין היו מברכין ברכת המזון על הכוס ושרה לא היתה אצלם ואברהם לא היה רוצה לשלוח לה לפי שפירסה נדה ולא תטמא המשקין עם הכוס והוא לא רצה לגלות שפירסה נדה לכן לא רצה לשפוך לכוס אחר ולשלוח לה. אי נמי יש לומר דעיקר מצוה הוא שתשתה מאותו כוס שברכו עליו. ולפי זה יש לפרש מה שהשיב אברהם הנה באהל רמז להם שפירסה נדה משום הכי יושבת בדד כדרך נשים נדות וק"ל:

צנועה היא. זה קאי אפירושו שפי' לעיל אלא להודיע שצנועה היתה וכו' ר"ל לכך שאלו כדי שישיב הוא הנה באהל ומתוך זה יראה שהיא צנועה ופירושו להודיע לאברהם שהיא צנועה: