שפתי חכמים · בראשית · פרק 3 · פסוק 1

מה ענין זה לכאן. כתב הרא"ם ומנ"ל לומר שהכתנות הללו בתחלת בריאתן מיד נעשו מפני הצינה והחום עד שיקשה עליו מה ענין זה לכאן וכו' דילמא לא נעשו הכתנות הללו אלא לאחר שחטאו ואכלו מן העץ והכתנות הללו היו מפני הבושה שהיו ערומים ויהיו המקראות כסדרן וכו' ונ"ל דהוכחתו מדכתיב (פסוק כ) ויקרא האדם שם אשתו חוה וגו' וסמיך ליה ויעש ה' אלהים וגו' ופירש"י ויקרא האדם חזר לענין ראשון וכו' וא"כ קריאת שם חוה קודם החטא היה וסמיך ליה ויעש ש"מ דבתחלת בריאתן עשה להם הכתנות ולא אחר שחטאו מפני הבושה ועי"ל מדכתיב בקרא ויעש להם כתנות עור וילבישם דמשמע הקב"ה הלבישם וכי מפני שחטאו הוכרח הקב"ה להלבישם ולמה לא הלבישו את עצמם כמו שעשו להם חגורות מעצמם והיה לו לכתוב ויעש להם כתנות עור ללבוש אלא ע"כ בתחלת בריאתן עשה מפני הקור והחום. ועל מה שהקשה הרא"ם איך היו ערומים וכו' י"ל דלמ"ד (בראשית רבה כ יב) שפירש כתנות עור חלקים כצפורן מדובקין לעורן אם כן היו ערומים רק על העור היה מדובק כעין ציפורן אבל הכל בגלוי היה וגם אבר התשמיש וק"ל. ואפילו למ"ד (שם) שעשאן מצמר הארנבת והיו נעשים לו מפני הצנה והחום כיון שבריאתן היה בתשרי לדעת ר"א או בניסן לדעת ר"י ובשני חדשים אלו אין בהם לא קור ולא חום לא היו מלובשים בהן אלא ערומים היו בלי לבוש כי לא יתבוששו ממה שהיו ערומים כי לא אכלו עדיין מן העץ לידע בין טוב ובין רע וכיון שהיו ערומים והיו משמשים לעין כל נתאוה הנחש וכו'. וא"ל למה לקחו עלה תאנה ויעשו להם חגורות היה להם ללבוש הכתנות אין ה"נ אך ורק שבאותו פעם לא היו מצויין אצלן ולא רצו להיות עומדים ערומים אפילו רגע אחד: ומ"מ נ"ל שבמחלוקת שנויה (פסחים נד) והכי איתא התם עשרה דברים נבראו בע"ש בין השמשות וי"א אף בגדיו של אדם הראשון וא"כ לי"א נבראו אחר החטא דאינהו סרחו בעשירית דהיינו קודם בין השמשות ולת"ק דס"ל דקודם בין השמשות נבראו אפשר נמי דס"ל דנבראו קודם החטא. [נח"י]:

ועוסקים בתשמיש. וא"ת ותשמיש היכן רמיזא י"ל לא היה צריך לומר רק ויהיו שניהם ערומים מה תלמוד לומר האדם ואשתו אלא הכוונה מלבד שהיו ערומים היו מתיחדים כדרך איש ואשתו. [אב"א]:

לפי ערמתו כו'. דקשה לרש"י למה נאמר מכל אלא לפי ערמתו וכו' ר"ל מתוך שהיה ערום מכל לכך היה ארור מכל:

שמא אמר. שאי אפשר לפרשו כ"ש מפני שהוא תחלת דבור:

ואע"פ שראה אותם כו'. כתב הרא"ם אע"פ שלא נודע זה מן הכתוב מוכרח הוא דאל"כ מה היו אוכלים ואין זה ראייה דלמא היו אוכלים ממיני עשבים וזרעוני גינה. ונראה דהוכחת רש"י מדכתיב בקרא לא תאכלו מכל עץ הגן לא היה לו לכתוב אלא לא תאכלו מעץ הגן כיון שראה אותם שאכלו עשבים וזרעונים א"כ כל ל"ל אלא ודאי ראה אותם אוכלים פירות אך שראה אותם אוכלים בסירוגין ר"ל מהתאינים אכלו ומהגפן לא אכלו ומאילן אחר שהיה עומד אצלן אכלו ואז שאלה אותה כיון שראה אותם מקצת פירות אכלו ומקצתם לא אכלו היה לה מקום שאלה אם זה הוא משום בחירה בעלמא שאין טובים כשאר פירות משום הכי אין אתם אוכלים אותם או מפני ציווי הש"י שצוה לכם לא תאכלו מכל עץ הגן ולכן אתם אוכלים ממקצתן וממקצתן אינכם אוכלים וק"ל: