הא אם לא תרימו וכו'. כלומר, דודאי קרא לגופיה לא צריך, דפשיטא אם ירימו שלא ישאו חטא, אלא קרא רצה לומר 'הא אם לא תרימו ישאו חטא'. וכן "לא תחללו ולא תמותו" לא אתא לגופיה, דמהיכי תיתי שימותו כאשר ירימו התרומה (כ"ה ברא"ם) . ומה שלא כתב בפירוש שימותו אם לא ירימו, והוצרך לכתוב שמכלל לאו אתה שומע הן, כבר נתבאר (לעיל פ"ד אות י) שהוא בשביל זה שלא תאמר שהמיתה היא בידי אדם, כמו סתם מיתה, והשתא שנכתבה מכלל לאו, אין לפרש אותה רק בידי שמים. ועיין בפרשת במדבר (שם), ושם נתבאר היטב:
קריאה במקור
גור אריה על במדבר · פרק 18 · פסוק 32
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Gur Aryeh, Machon Yerushalyim, 1989-1995
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001106286/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: cc659d9b462f6acf96d49c01561df1faba33e0609c1ad4ee49bea5afcf627d3c