סימן מסע המחנות וכו'. פירוש, שאין סימן מסע המחנות מצד התקיעה לבד, שהרי בין מסע המחנות ובין מקרא העדה – בשתי חצוצרות (רש"י פסוק ז), ואם כן מאי סימן יש בזה, אלא שזה הסימן הוא; שהמסע של מחנות הוא בתקיעה ותרועה ותקיעה, מה שאינו במקרא העדה והנשיאים. [ו]כך הוא נדרש בספרי; "ותקעתם תרועה", תקיעה בפני עצמו ותרועה בפני עצמו. אתה אומר תקיעה בפני עצמו ותרועה בפני עצמו, או אינו אלא תקיעה ותרועה אחת היא, כשהוא אומר (פסוק ז) "ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו", (ו)הרי תקיעה בפני עצמו ותרועה בפני עצמו:
והכי פירושו; דמדכתיב "ותקעתם תרועה", האי קרא אינו רוצה לומר יתקעו תרועה, ולשון 'תקיעה' נופל על מי שתוקע בחצוצרות, וכל קול בכלל "יתקעו" – הן תקיעה הן תרועה, ויאמר הכתוב שיתקעו קול תרועה, אבל מדכתיב "תתקעו ולא תריעו", אם כן תקיעה מילתא בפני עצמה היא, דאם לא כן, היאך יאמר "תתקעו ולא תריעו", והלא שם 'תקיעה' יאמר גם כן על התרועה, אלא שמע מינה שהתקיעה אינה כמו התרועה, וכל אחד בפני עצמו. ואם כן הא דכתיב "ותקעתם תרועה" גם כן הכי פירושו, שיתקעו ויריעו, ושני קולות הם, ולא קול אחד:
וכן משמע מתוך פירוש רש"י, שפירש במסכת ראש השנה (לד. ) שפירש אברייתא דלעיל וזה לשונו; תקיעה בפני עצמו, דלא תימא חד היא – והכי קאמר קרא הוו תוקעין תרועה, אלא הכי קאמר, הוו תוקעין תקיעה ואחר כך תרועה. או אינו אלא אחת, והכי קאמר הוו תוקעין תרועה, כשהוא אומר "תתקעו ולא תריעו" – תתקעו ותריעו קאמר, ותרועה לא קרי ליה תקיעה, עד כאן דברי רש"י. ומוכח בפירוש שדייק מדכתיב "תתקעו ולא תריעו", שמע מינה שחילוק יש בין תקיעה ובין לשון תרועה, מדקאמר "תתקעו ולא תריעו". והרא"ם פירש דרך זר בפירוש זה. ומדכתיב "ותקעתם תרועה", וכתיב (פסוק ו) "תרועה יתקעו למסעיהם", דרשו רז"ל (ר"ה לד. ) דפשוטה לפניה ופשוטה לאחריה, והרי תקיעה ותרועה ותקיעה:
והכי פירושו; דמדכתיב "ותקעתם תרועה", האי קרא אינו רוצה לומר יתקעו תרועה, ולשון 'תקיעה' נופל על מי שתוקע בחצוצרות, וכל קול בכלל "יתקעו" – הן תקיעה הן תרועה, ויאמר הכתוב שיתקעו קול תרועה, אבל מדכתיב "תתקעו ולא תריעו", אם כן תקיעה מילתא בפני עצמה היא, דאם לא כן, היאך יאמר "תתקעו ולא תריעו", והלא שם 'תקיעה' יאמר גם כן על התרועה, אלא שמע מינה שהתקיעה אינה כמו התרועה, וכל אחד בפני עצמו. ואם כן הא דכתיב "ותקעתם תרועה" גם כן הכי פירושו, שיתקעו ויריעו, ושני קולות הם, ולא קול אחד:
וכן משמע מתוך פירוש רש"י, שפירש במסכת ראש השנה (לד. ) שפירש אברייתא דלעיל וזה לשונו; תקיעה בפני עצמו, דלא תימא חד היא – והכי קאמר קרא הוו תוקעין תרועה, אלא הכי קאמר, הוו תוקעין תקיעה ואחר כך תרועה. או אינו אלא אחת, והכי קאמר הוו תוקעין תרועה, כשהוא אומר "תתקעו ולא תריעו" – תתקעו ותריעו קאמר, ותרועה לא קרי ליה תקיעה, עד כאן דברי רש"י. ומוכח בפירוש שדייק מדכתיב "תתקעו ולא תריעו", שמע מינה שחילוק יש בין תקיעה ובין לשון תרועה, מדקאמר "תתקעו ולא תריעו". והרא"ם פירש דרך זר בפירוש זה. ומדכתיב "ותקעתם תרועה", וכתיב (פסוק ו) "תרועה יתקעו למסעיהם", דרשו רז"ל (ר"ה לד. ) דפשוטה לפניה ופשוטה לאחריה, והרי תקיעה ותרועה ותקיעה: