קריאה במקור

גור אריה על במדבר · פרק 10 · פסוק 4

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
1
ואף הן יעידתן וכו'. כלומר, מצד התקיעה – בשתי חצוצרות למקרא העדה, ובאחת לנשיאים, הוא סימן, אבל מצד חילוף המקומות שהם נקראים לשם – אין כאן סימן, שהרי בשתיהן היה יעידתן אל אוהל מועד, ובגזרה שוה בא וכו'. ואם תאמר, אם כן לא צריך גזירה שוה, דודאי אל אוהל מועד היה יעידתן, דאם לא כן, רק אל מקום אחר, אם כן יהיה סימן במקום שהם נקראים שם, ולמה צריך בחצוצרות סימן למקרא העדה בשתים ולנשיאים באחת. ויש לתרץ, דלא הוי ידעינן מכח סברא זאת שיעידתן לאוהל מועד, דלעולם הוי אמרינן דלא לאהל מועד, ולא קשה אם כן כבר בלאו הכי יש סימן, דהוה אמינא לפעמים באוהל מועד ולפעמים במקום אחר, לכך צריך סימן שאם יתוועדו אל מקום אחר, דהיינו חוץ לאוהל מועד, צריך סימן אחר, וסימן דקרא היינו כשהיו נועדים להיות באוהל מועד, לכך צריך קרא דלעולם יעידתן באוהל מועד, ולא במקום אחר:
‎אי נמי, דהוה אמינא דמה שצוה הקדוש ברוך הוא להיות על ידי חצוצרות – לאו לסימנא הוא, אלא כך הוא גזירת הכתוב להיות מקרא העדה על ידי חצוצרות, ומקרא הנשיאים על ידי אחת, אף על גב שכבר יש סימן במקום שנקראים שם – גזירת הכתוב כך, ולפיכך הוצרך גזירה שוה:
‎ואם תאמר, ואם כן, מאי דוחקו לרש"י דמשום סימן הוא, שמא מכח גזירת הכתוב, ולא לסימנא. ויש לתרץ, דיותר טוב לומר שהוא לסימן, דהשתא יש טעם וסברא, ממה שנאמר שהוא גזירת הכתוב. שכל מה שנוכל לומר טעם וסברא – אין אנו מוכרחין לומר שהוא גזירת הכתוב. אבל אי לא כתב קרא, לא הוי ילפינן דין זה שיעידתן לאוהל מועד, שהיינו אומרים מנא ליה ללמוד דין זה שיעידתן לאוהל מועד, שיש לומר שגזירת הכתוב כן הוא שיהיה בשתי חצוצרות למקרא העדה:
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Gur Aryeh, Machon Yerushalyim, 1989-1995
רישיון המהדורה
Public Domain
ייחוס ומקור המהדורה
https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001106286/NLI

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: cc659d9b462f6acf96d49c01561df1faba33e0609c1ad4ee49bea5afcf627d3c