העמק דבר על דברים · פרק 30 · פסוק 2

ושבת עד ה׳ אלהיך. כמשמעו תשובה על עונות:

ושמעת בקולו. א״א לפרש הכונה לעשות כדבר ה׳ דא״כ היאך יתפרש להלן מקרא ח׳ ואתה תשוב ושמעת בקול ה׳ ועשית את כל מצותיו. הרי כבר בהיותם בגולה שמעו לשמור כל המצות. וגם למאי פי׳ שם הכתוב ועשית את כל מצותיו הרי היינו ושמעת בקול ה׳ כמו בזה הכתוב ושמעת בקולו. וגם יש להבין לשון אתה ובניך מי הוא אתה ומי המה ובניך הרי לא דברה התורה עם הדור שהיה בימי משה אלא עם הדור המאוחר. וא״כ הכל בכלל אתה. וגם יש להבין דכאן כתיב ובניך ובמקרא ח׳ כתיב וזרעך אלא מכאן בנין אב דכ״מ דכתיב שמיעה בקול הכונה לדקדק בדבריו כמש״כ בס׳ בראשית בכ״מ ולעיל כ״ו י״ד ובכ״מ. וא״כ אמר המקרא שמלבד שתשוב למצוה מעשית. עוד ושמעת בקולו ללמוד בדיוק התלמוד ובפלפול המביא להוראה. והכי מוכח דעת חז״ל במשמעות המקרא להלן כי תשמע בקול וגו׳ כמו שיבואר בפרשה כי המצוה הזאת ע״ש והכי הבינו חז״ל בנדרים דס״ב במשמעות הכתוב להלן מקרא כ׳ לשמוע בקולו ע״ש:

בכל אשר אנכי מצוך היום. אע״ג שתהיו עוד בגולה ויש כמה פרשיות של תורה שאינו נוהג כלל כמו קרבנות וטהרות ועוד הרבה מ״מ תשמע בקולו לדקדק בהם:

אתה ובניך. היינו עם דבוק חברים ופלפול תלמידים שמכונים בשם בנים. וכמש״כ הרמב״ם ריש הל׳ ת״ת על המקרא ושננתם לבניך ועי׳ מש״כ לעיל ד׳ ט׳ הכרח לזה. ועי׳ מש״כ לעיל ח׳ א׳ שהזהיר משה רבינו על הלמד בעוד שלא הגיע למעשה. וכאן הודיע הכתוב שיהי׳ כן סמוך לגאולה ב״ב: