העמק דבר על דברים · פרק 32 · פסוק 47

כי לא דבר רק הוא מכם. כל קוץ ודיוק שבם אינו ריק מכונה וענין. ודייק הכתוב מכם כבר דרשו בירו׳ ה״נ והוא דרך דרש ומוסרי. אבל לפי הפשט בא לאפוקי אוה״ע שאע״ג שגם המה למדים מקרא וכך הוא רצונו ית׳ כמש״כ בס׳ ויקרא י״ח ה׳ אבל אין זה אלא בשטחיות הפרשה. משא״כ כל דיוקים באותיות התורה שהי׳ אותה תיבה ראויה להכתב בצורה אחרת וכדומה בחסר ויתיר ומזה נלמד כל דרשות עפ״י י״ג מדות וכדומה. והוא עיקר התלמוד ופלפולה ש״ת כדאיתא בנדרים דל״ח א׳ לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו שנאמר כתב לך פסל לך. מה פסלתן שלך אף כתבתן שלך. ומשה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל וכמו שביארנו ריש פרשת דברים. ומסיק הגמ׳ שהוא פלפולא בעלמא וביאר הרא״ש כתבן שלך כי כל החכמה והשכל רמוזים בכתב התורה בצורות האותיות עכ״ל פי׳ באותיות התיבה היאך היא כתובה. וכ״ז אינו אלא לישראל לדידן הוי מאומה לדרוש ולהוליד מזה הלכות אבל לדידהו לא הוי מאומה ואין להם עסק בזה כלל וכדאיתא בסנהדרין דנ״ט דעובד כוכבים העוסק בתורה ה״ז כבא על ארוסה וכמש״כ בביאורי בס׳ ויקרא שם. ומש״ה כתיב כי לא דבר רק הוא מכם. אבל לדידהו הוא ריק:

כי הוא חייכם. הוא לתועלת החיות דמשמעו גם חיות הגוף גם שלמות הנפש כמו שכתבנו כ״פ בהוראת חיים. ועי׳ לעיל ו׳ כ״ד:

ובדבר הזה תאריכו ימים וגו׳. תועלת מיוחדת היא בא״י שהיא שומרת שלא נבא לע״ז שעלולים להכשל כמו שנתבאר יפה בפ׳ נצבים ולמוד התורה אגוני ומצלי מיצרא דע״ז. ובפתיחתא דאיכה איתא ר׳ הונא ור׳ ירמיה בשם רחב״א אמרי כתיב ואותי עזבו ואת תורתי לא שמרו הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו מתוך שהיו מתעסקים בה המאור שבה היה מחזירן למוטב. נמצא דמה שתדקדקו בדברי התורה לעשות הפרשה מתוקנת מועלת שתאריכו ימים על האדמה וגו׳: