העמק דבר על דברים · פרק 5 · פסוק 16

כאשר צוך ה׳ אלהיך. באשר מצות כבוד או״א הוא מצוה שכלית שכל דעת אדם מודה בה הזהיר הכתוב כאן שיעשה מצוה זו בשביל צווי ה׳ כמו כל חקי התורה ויש בזה נ״מ לכמה דינים כמש״כ בס׳ שמות י״ח ט״ז וכ׳ י״ב. וע״ז פי׳ הכתוב למען יאריכון ימיך וגו׳. ומפרשי חז״ל בקדושין ספ״א למען יאריכון ימיך בעולם שכולו ארוך ולמען ייטב לך בעולם שכולו טוב. ולמדו זה הפי׳ מדיוק המקרא. ומתחלה יש לבאר מהו עולם שכולו ארוך ומהו עולם שכולו טוב. והנה ידוע דעולם הנשמות הוא ארוך שנוצר לפני בריאת העולם אבל אין כולו טוב שהרי קודם שנברא האדם והגיע לחלקו עפ״י מעשיו בעוה״ז אינו טוב. ועולם התחיה הוא עולם שכולו טוב אבל אינו ארוך. ומעתה למדו חז״ל מסדר הכתוב שהרי דרך להקדים ההוה לעתיד וא״כ להיפך מיבעי למען ייטב לך ולמען יאריכון ימיך אלא ע״כ למען יאריכון ימיך בעולם הנשמות לאחר מיתה ולמען ייטב לך בעולם התחיה. ובפר׳ שלוח הקן נתבאר יותר. והנה בדברות הראשונות כתיב למען יאריכון ימיך לחוד ואין יוצא מ״פ שהוא בעוה״ז. ומש״ה לא פירש הכתוב איך שיעשה המצוה ולעולם שכרו בעוה״ז משלם עבור גמ״ח. אכל כאן דמבטיח שכר עוה״ב מש״ה הקדים שיעשה כאשר צוך וגו׳ ואז יהי׳ שכרו רוחני. וכמש״כ בס׳ בראשית בענין ברכת נח לשם ויפת. והא דכתיב על האדמה וגו׳ דמשמעו בא״י ובאמת מצות כבוד או״א נוהג בכל מקום מבואר בדברות הראשונות: