ראשית. זה השורש יש לו שתי משמעות. א׳ המובחר שבדבר. ב׳ הבא לידו בראשונה וע׳ ר״פ תבוא מש״כ שם. ובמקרא זה פי׳ ראשית דגנך וגו׳ המובחר שבתבואה וכמש״כ בפ׳ קרא כל חלב וגו׳. אבל אין משמעו הנקצר או הנידוש ראשון אלא כבר נידוש ונעשה כל התבואה דגן והוא תורם המובחר מהם מש״ה נקרא בפי חכמים תרומה. אבל וראשית גז צאנך משמעו הניגו׳ ראשון :
קריאה במקור
העמק דבר על דברים · פרק 18 · פסוק 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
דגנך תירשך ויצהרך. כבר נתבאר לדעת הגאונים והרמב״ם דכל דמידגן בכלל דגנך פירות וכל זרעים לאפוקי ירקות:
תתן לו. דבפ׳ קרח כתיב במצות תרומה כל חלב וגו׳ ראשיתם אשר יתנו לה׳ לך נתתים. דמשמעו אשר יתנו מרצונם וכמו שהיה המנהג בכל דבר הטעון ברכה להפריש חלק גבוה כמש״כ כ״פ ובא המצוה שם שמתנה זו תהי לכהנים. אבל לא נתבאר שמחויבים ליתן המובחר לה׳ ולכהן. ע״כ פי׳ הכתוב כאן תתן לו חובה ליתן ראשית דגן תו״י לכהן:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 14b8503e20bcba1db1cad5c54cbe618de29b8383f56b2bec52c67f8a37a09feb