האובות, בדין. וכן "מפר אותות בדים" [ישעיה מ"ד כ"ה] ת"י "מבטל אותות בדין" ועי' במס' ברכות (נ"ט ע"א) "אובא טמיא" מה שפירש"י ולכן קאמר הגמ' שם אובא טמיא כדיב הוא ומיליה כדיבין. ידעני, דכורו. הוא מל' "זכרות" וכמו שמצינו בש"ס [סנהדרין ס"ה ע"ב] "המעלה בזכורו" ופרש"י שם, שמעלה את המת בזכרותו, והראיה שבשמואל א' כ"ח ג' "את האובות ואת הידעינים" ת' "בידין וזכורו" בז', וכן בת' ירושלמי "שאלי בידין ומסקי זכורו" ע' בסנהדרין (שם) תוד"ה מעלה, ובעל מערכי לשון סובר שמ"ש הגמ' שם שהוא פיתום בל' יוני Python רק מ"ש שאוב הוא רק באשה וידעוני באיש לא ידעתי מנין הוא לו? (ואולי מפני סימן הרבות והרבים הבאים בסופם).
קריאה במקור
נתינה לגר · ויקרא · פרק 19 · פסוק 31
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna, 1876
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990011493030205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a6a6651a2b1c96af6f588da20c7a88b24852a19e0c08df2d58058a4c659f6b6b