נתינה לגר · ויקרא · פרק 19 · פסוק 32

מפני שיבה, מן קדם דסבר באוריתא. משמע שסובר כר' יוסי הגלילי (קדושין ל"ב ע"ב) "אפי' יניק וחכים" וצ"ע שם, ועיין מה שכתב הרמב"ן שיתכן שתהיה דעת אונקלוס דאתי זקן (שבסוף הפסוק) וגלי בשיבה שמשמעותה בין שיבת התורה בין שיבת הימים, אבל באמת עדיין קשה, הלא ריה"נ פליג ארבנן רק בזה, דהם סבירא להו דזקן הוא רק שקנה חכמה. והוא סבר דזקן מרבה נמי יניק וחכים, אבל שיבה לכ"ע זקן ממש, ומנ"ל להמתרגם לת' שיבה "דסבר באוריתא" לכן נלע"ד לומר דהת"א סובר כרבנן דאמרי זקן היינו רק זקן וחכם, וכמ"ש הש"ס שם, דאס"ד כדקאמר ריה"ג א"כ נכתוב רחמנא כו' ש"מ חד הוא " וכמ"ש שם בתוד"ה ש"מ, ובהרא"ש, דלהתירוץ הראשון של הרא"ש צריך שיבה דצריך. זקן ומופלג, ולהתי' השני אפי' אינו מופלג, ולכן מ"ש הת"א "דסבר באורייתא" שפי' דגמיר וסביר, היינו דצריך חכם וה"ה זקן דצריך כתי' ראשון, ואפשר שצ"ל "סבא דסביר באוריתא" (וכתיב"ע שת' "סבי דסבירין באוריתא") ורק התיב"ע סובר כדעת ריה"ג דשיבה היינו זקן ולא מופלג, אבל עכ"פ צריך גם חכמה, ולא אפי' זקן אשמאי כמ"ש רש"י ד"ה אס"ד, ולכן ת' בזקן "ותיקר אפי חכימא" אבל הר"ן בפ"ק דקדושין סובר דהת"א פסק כאיסי, ות' "שיבה, דסבר באוריתא" אף לכל התנאים שיבה כל שיבה אי לאו דגלי עלייהו, ועשה כן כדי לסמוך קימה אצל ת"ח, או שהוא חולק על כל התנאים, וצ"ע (וראיה לת"א דסמך לזה "אל תפנו אל האובות" וצ"ל אל תפנו לעושי מעשה כשוף ושטות, רק לחכם ויודע תורה תפנו ותקומו מפניו) ומתחלה חשבתי אולי יש ט"ס בת"א וצ"ל "סבי דארמאה" תחת "סבר באורייתא" וסובר כדעת תוד"ה מאי, דאיסי דסובר כל שיבה במשמע, היינו אפי סבי דארמאה כדמוכח שם דף ל"ג, דר"י הוה קאי מקמיה, וכבר כתבתי כ"פ דגיורא עד עשרי דרי כו', אבל אח"כ יראתי לשלוח יד בזה ולהגיה כזאת, שוותר נכון להגיה ולומר שצ"ל על שיבה סבי, ועל זקן דסבר באוריתא, ואתי ככ"ע אפי' לאיסי, ויותר נראה שסובר כת"ק וכריה"ג ולא כאיסי, וקאמר "דסבר. באורייתא" למעט זקן אשמאי. שסובר כרש"י דאשמאי הוא מל' "אשם" ופי' רשע וע"ה, ורש"י או או קאמר כדמוכח מפירושו ד"ה דאס"ד, דאל"כ היינו איסי, וכוונת הת"א "דסבר באוריתא" ר"ל סביר ולא גמיר שיצא מכלל ע"ה, וזקן גלי על שיבה דאפי' יניק וחכים קצת צריך לקום מפניו, וזקן היינו כל זקן, ואפשר דזהו כוונת הרמב"ן, ועי' היטב בסוגיא שם.