נתינה לגר · שמות · פרק 22 · פסוק 4

כי יבער, ארי יוביל. כ"ה הנוסחא לפנינו בב', וכוונתו "כי יוליך" ופירושו דחוק מאד. ומצאתי בת' של חומש עם הרמב"ן "יוכיל" בכ"ף, וכ"ה בחומשי רוו"ה, ובכ"י שלי "יֵכוֹל" ר"ל שהאכיל בהמתו בשדה או כרם, ואח"כ מפרש "ושלח" (זו הרגל) "ובער" (זו השן) ויהי' זה כלל שאחריו הפרטים (והנה ב"ס לחם ושמלה התפלא על מה שת' "בשדה אחר, בחקל אחרן" ולא "אוחרן" ואמר "ואולי הוא ההפרש בין שם התאר אל המתואר הסמוך ובין התאר שכולל עמו המתואר כמו בזה שהוא של איש אתר" ולא ידעתי מה יאמר על הת"י ע"פ "וסוד אחר אל תגל" [משלי כ"ה ט'] שת' "ורזא אוחרנא" הלא גם שם היא הכוונה "סוד של איש אחר" ובאמת לדעתי לאָחֳרָן ואוחרן הוראה אחת היא כמו שבא בעברי' הא' הבנין הפעל פעם בקמץ ופעם בקבוץ, ושניהם נופלים כן על התאר שבא עם המתואר וכן על התאר שבא בלי מתואר. והת"א פי' הפסוק הזה ע"פ פשוטו "ארי יאכיל גבר חקל או כרם" ר"ל "כי יאבה איש לבער את שדהו או כרמו" ושלת ית בעירה, ר"ל ישלחנו לנפשו מבלי השגיח על בהמתו "ויכול" מוסב על "בעירה" שהוא שם משותף לזו"נ "בחקל אחרן" ר"ל בשדה של איש אחר "שפר תקלה ושפר כרמה ישלם" ר"ל מחויב המבער לשלם המיטב מן השדה או הכרם של ניזק או של מזיק, וע' בב"ק ג' ע"ב