יביאהו עד, ייתיניה סהיד דתבירא. מהת"א משמע שלא בדעת בעל הטעמים שהפריד מלת "עד" מהטרפה, ופירושו שצריך להביא עדים שנטרף ופטור, וע' במס' ב"ק דף יו"ד שדרשו "עד טרפה ישלם טרפה עצמה לא ישלם" ואפשר שגם המתרגם מפריד (וכ"ה בחומשי רוו"ה "סהדין" באתנח, ואח"כ "דתבירא לא ישלם" וכ"ה הנכון. כי אלו היתה כוונתו להביא עדים שנטרפה, היה מת' "דאיתבר" כדין הפעל, וכמו שת' בתחלת הפסוק "אם אתברא יתבר") וע' במכילתא אבא שאול אומר יביא עדים כו' "וע' ברמב"ן.
קריאה במקור
נתינה לגר · שמות · פרק 22 · פסוק 12
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna, 1876
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990011493030205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a6a6651a2b1c96af6f588da20c7a88b24852a19e0c08df2d58058a4c659f6b6b