נתינה לגר · שמות · פרק 22 · פסוק 15

וכי יפתה, ואי ישדל. ערש"י שפי' "מדבר על לבה וכ"ת ארי ישדל" וערמב"ן שכתב שאינו נכון, ששרש "פתוי" בלה"ק שהוראתו הטיית רצון יתו' בארמית בפעל "טעה" (דברים י"א ט"ו) וכוונת אונקלוס במלת "ישדל" הוא לשון תחבולה שיעשה האדם להטות לבב זולתו, אם במעשה או אף בדברים, וכמו שת' "ויאבק איש" (בראשית ל"ב כ"ה) "ואשתדל" אבל באמת במח"כ כתלמיד לפני רבו טען על רש"י ז"ל בחנם, כי הפעל "טעה" בארמית, הוא כמו "תעה"בעברית, וכמעט בכ"מ יתו' הש' "תעה" בפעל "טעה" והש' "פתה" הבא תמיד בבנין פיעל יתו' תמיד רק בפעל "שדל" [ואולי גם מטעם הרמב"ן] וכן "פתי את אישך, פתי אותו (שופטים י"ד ט"ו, ט"ז ה') מתו' "שדולי", אם יפתוך חטאים" [משלי א' יו"ד] מתו' "נישדלוך" ורק כשבא פעם אחת בקל [דברים י"א ט"ו] שהוראתו "נפתה מעצמו" יתרגמהו בפעל "טעא".

מהר ימהרנה, קימא יקימינה. אף שלעיל (בראשית ל"ד י"ב) ת' "מוהרא" הכא שהוא פעל ת' "קים" ור"ל יפסוק לה מוהר שהיא הכתובה כמ"ש בש"ס (כתובות י') והובא ברש"י, ולכן "כמהר הבתולות" (בפסוק של אח"ז) ת' "כמוהרי בתולתא" מפני שהוא שם. וע' ברמב"ן שהשיג על רש"י (ולדעתי טעו בזה גם?הרמבמ"ן בפ' "ירבו עצבתם אחר מהרו" (תהלים ט"ז ד') גם ב"ס תל"ע בסוף סי' רל"ז, ובאוה"ש ש' "מהר" שנגרר אחריו, ופי' מהרו" מל' "מהר ומתן" ר"ל שזנו אחרי אלהים אחרים, כי באמת גם הפעל מזה, גם השם יבואו רק על המתנות שיתן הארוס לארוסתו או לאבותיה, ואנחנו לא מצינו בכל כה"ק בשום מקום, שהעובד איזה אלהות יכונה בשם "מארס" כי אם בשם "ארוסה" וכדומה).