נתינה לגר · שמות · פרק 1 · פסוק 22

כל הבן הילוד היארה תשליכוהו, כל ברא דיתיליד ליהודאי בנהרא תרמונה. הנה ממה שהוסיף מלת "ליהודאי" שהיא נגד סוגית הש"ס (סוטה דף י"ב) "ג' גזירות גזר, בתחלה "אם בן הוא והמתן אותו" ואח"כ "היארה תשליכוהו" ולבסוף אף על עמו גזר" ורק כמ"ש במדרש רבה (שמות פ' א') שלא רצו לקבל ממנו הגזירה האחרונה, בידעם שבן מצרי לא יגאל אותם. נראה שסובר שהגזרה השניה היתה שלא המילדות בלבד תמיתנה את ילדי היהודים, רק כי כל עמו מחויבים להשליכם ליאור, וכן נראה פשט הכתוב, כי לפי דרשת התלמוד היה צריך לכתוב מתחלה "כל הבן הילוד" ואח"כ "לכל עמו" כמו שנדחקה מהרש"א בח"א שם ע"ז וכאשר יחייב גם השכל הישר כי לא יבער ויכסל שום מלך לגזור גזירות המעוררות את כל עמו נגדו, ולכן ת' כפי הפשט שכל עמו יעזרוהו ולכן הגידה בת פרעה במצאה נער בכה בתבה שטה על פני המים "מילדי העברים זה"? ובפרט לפי דרשת חז"ל בשמות רבה פ' א' שמלך חדש, שהורידוהו מכסאו, לא יעורר את עמו נגדו, ואפשר שדרשת רז"ל בסוטה הוא למ"ד שהיה חדש ממש, אשר לא חש על תרעומת עמו. ודרשות חלוקות הנה.