נתינה לגר · שמות · פרק 2 · פסוק 5

בת פרעה, בת פרעה. ולא ת' "ברתא" כיב"ע וכדרכו בכמה מקומות? והיה מתחלה חשבתי שסובר ששמה הפרטי היה "בת פרעה" כמו "בתיה" "בת שבע" אבל ראיתי בנוסחא של רוו"ה, שדרכו לת' "בת" ולא "ברת" כלעיל פסוק א' ת' "בת לוי" ולא "ברתא דלוי" וכן לעיל (בראשית ל"ד י"ט) "בבת יעקב" וכן "בת ענה בת צבעון. וחשבתי שבנפרד יתו' "ברת" ובנסמך "בת" אבל אחרי החפוש מצאתי, כי גם זה איננו כלל "והנראה בעיני, כי השם "ברת" הוא השם "בר" בתוספת תיו מורה לנקבה. והשם "בר" הוא התרגום של השם "בן" בלה"ק, אשר תחלת הוראתו היא על הענף היוצא מהעץ. והושאל את"כ גם על הבנים. בהיותם כענפים היוצאים מגזע הוריהם. ולכן בהמקומות שלא יקפיד המתרגם אם גם יטעה הקורא לחשוב כי לא בתו ממש היא, רק נכדו או אחת מהיוצאות מחלציו, ית' "ברתא" אולם במקומות אשר יאבה להורות כי היא בתו ממש, ית' "בנת" או "בת" ופה ג"כ כוונתו להורות, איך יסכל, הקב"ה דעת מתקוממי בניו, כי ע"י "בת פרעה" הגוזר גזרותיו להשמיד כל בן זכר מהיהודים, הוקם עָל המושיע את ישראל, ע"כ ת' "בת פרעה" וההשערה הזאת תהי' לנו לעזר בכמה מקומות. ואין פה המקום להאריך בזה:

ותשלח את אמתה, ואושיטת ית אמתה. מדת' "ואישיטת" שהוא ל' שליחות יד כלעיל (בראשית י"ט יו"ד) "וישלחו האנשים את ידם" שת' "ואושיטו גבריא ית ידיהון" נראה שכוונת המת' היא לא כפרש"י ורק כדרשת רז"ל "זרועה" כי מדת האמה נגזרת גם כן בעברית מזרוע האדם וכ"ה גם בארמית (וכ"כ בס' לחם ושמלה).