נתינה לגר · בראשית · פרק 9 · פסוק 6

באדם, בסהדין על מימר דיניא. לכאורה צ"ע דבסהדין משמע שני עדים, ובגמרא (סנהדרין נ"ז ע"ב) איתא. ואשכח ר' יעקב בר אחא דהוה כתיב בס' אגדתא דבי רב ב"נ נהרג בדיין א' ובעד א' ויליף מן האדם אפי' בע"א? אפס ! כי כבר כתבתי במקום אחר שאונקלוס גיורא אפי' עד עשרה דרי כו', הגדיל דתי ב"נ ודיני גר שצריכים דיינים ועדים כמו ישראל, ובלא"ה בסתם באדם אחד חיישינן דילמא שקורי קא משקר עד שמהימן כבי תרי. ועדיין קשה היאך מפיק אונקלוס מן באדם, עדים ודיינים, אם "באדם" היינו עדים, דיינים מנ"ל? ואם "באדם" היינו דיינים, עדים מנ"ל? ואפשר שהות ערבוב ב' פירושים, לפי' הא' היינו עדים, ולפי' הב' דיינים. ולפי הפי' הראשון "באדם" נקשר עם "דם האדם" נגד הנגינה, (כי ע"פ הנגינה מלת "האדם" מופסקת בז"ק, ומלת "באדם" מוטעמת בטפחא לחבר עם "דמו" ולפי' השני "דיינים" היינו הפי' המסכים עם הנגינה. וגם זה צ"ע, היתכן כי אונקלוס הגר הצדיק יעוות עלינו הכתובים וישנה דין אחד מהתורה המסורה לו מפי רבותיו באהבתו ובנטיתו הטבעית אל בני נח? ועוד הלא התרגום מפי (או לפני) ר"א ור"י רבותיו אמר, ומדוע החשו המה מליהם על לשונם, האם חלילה משוא פנים יש בדבר? ע"כ נ"ל לומר שאונקלוס חשב בנפשו כי אם יתרגמהו כצורתו בלי שום הוספה, מי יודע אולי אחד ההדיוטים אחר שמעו את תרגום הכתוב הזה מפי המתורגמן. והאלהים יאנה לידו כי יראה - או כי ישמע - איש שופך דם אדם, וקם עליו ורצחו נפש בלי דיינים ובלי חקירות ודרישות עדים, ואם יוסיף בתרגומו "בדיינא חדא ובסהדא חדא" הנה יהי מוכרח להוסיף עוד מפורש מלת "בן נח" לבלי יפול הטעות כי גם בן ישראל נהרג בע"א ובדיין אחד, וזאת היתה נגד נטיתו הטבעית להגיד בפירוש, כי לא תורה אחת וחוקה אחת לישראל ולב"נ בדיני נפשות, ע"כ בחר לו לשון ערומים את המלה "בסהדין" הוא התרגום של שם המקרה "עדות" למען יצא ידי חובת האמת, לא יסתור את דברי המסורה, ולא יבזה את נפש ב"נ, ואחר ההנחה הקטנה הזאת, הנה גם יצדק בערבובו ב' פירושים יחד. אף כי פירוש אחד הוא נגד הנגינה, למען לא תהיה המכשלה תחת ידו, ויותר נראה לומר, שסבר שכל מצות שנאמרו לב"נ ונשנו בסיני לזה ולזה נאמרו (סנהדרין נ"ט) ושפיכות דמים אחת מהן, ולכן מ"ש בסהדין ודיינים היינו לישראל, ולב"נ באמת בע"א, וע"ש.