מכה איש ומת, דימחי לאנש ויקטלנה. ולקמן (פ' כ"ח) "ומת" ת' "וימות" אפשר, משום דהכא בבר דעת שהכה הכאה של מיתה, שייך שפיר הפעל "קטל" שהוא הריגה בדעת, אבל שם בשור תם בבלי דעת, ת' "מיתה" [ובכ"י ת' גם פה וימות]. ובזה מתו' קוש' הרא"ם על רש"י. ובאמת הקוש' חזקה יותר על הת"א שת' "לא צדה, כמן לה" שמשמע דאם כמן לזולתו גולה, הלא נתכוין להרוג את זה והרג את זה היה פטור מגלות כמבואר בש"ס (מכות ז' ע"ב) שהוא קרוב למזיד, ולפמ"ש ניחא. דכוונת הת"א "ודלא כמן לה" שלא ארב להכותו הכאה של מיתה רק שלא במתכוין להרג המית אותו, וזה נכון.
קריאה במקור
נתינה לגר · שמות · פרק 21 · פסוק 12
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna, 1876
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990011493030205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a6a6651a2b1c96af6f588da20c7a88b24852a19e0c08df2d58058a4c659f6b6b