שארה, זיונה, הוא כדעת רב אשי במכילתא וקסבר מזונות דאורייתא, ערמב"ן שהביא דברי הת"א וסוגית הגמ' (כתובות דף מ"ז) וסיים "והמובן מסוגית הגמ' שם שהם דברי יחיד, והלכה, מזוני תקינו לה רבנן כו' ולכך אני אומר כי פי' שאר בכ"מ בשר הדבק והקרוב לבשרו של אדם כו' וענין הכתוב שאמר שאם יקח אחרת קרוב בשרה של זו כו' לא יגרע ממנה כו' וזה פי' נכון כי דרך הכתוב בכ"מ להזכיר המשכב בלשון נקי ובקצור כו' ויהיו המזונות ומלבושי האשה תקנה מדבריהם עכ"ל, וע' במיני תרגומא שהביא דברי הרמב"ם בריש פרק י"ב מה' אישות ודברי הרב המגיד שם, וכ' היוצא לתועלת מדברי ה"ה, שהרשב"א והרמב"ם ס"ל דמזונות דאורייתא וכאונקלוס וכו', והאריך הרבה בזה, ומה שת' "זיונא" ולא "מזונא" ע' במס' ברכות (דף מ"ד ע"א) ברש"י, שהבדיל, כי "מזונא" נקרא רק דבר המשביע, וזיונא הוא כל דבר אכילה.
קריאה במקור
נתינה לגר · שמות · פרק 21 · פסוק 10
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna, 1876
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990011493030205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a6a6651a2b1c96af6f588da20c7a88b24852a19e0c08df2d58058a4c659f6b6b