נתינה לגר · בראשית · פרק 49 · פסוק 10

לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו, לא יעדי עבד שולטן מדבית יהודה וספרא מבני בנוהי עד עלמא. ר"ל לא יסור שליט מבית יהודה וסופר מבני בניו עד עולם. מה שת' "מחוקק" ספרא, ולא "מלכא" כפשוטו שהוא נותן חקים לעמו, משום שהיה קשה לו, הלא המלך הראשון היה משבט בנימין, ועוד שעד עתה הננו מפוזרים ומפורדים ובין העמים, לכן פי' שמשבט יהודה לא יסור, פעם מלכים, ופעם סופרים וחכמים אשר בידם להפיץ תורה וחכמה, עד בוא משיח צדקנו. וע"ד הנבואה הזאת בכלל הטיף בני בן חכם ה"ה הרב מו"ה נפתלי הירש אדלר הכהן נ"י דברי חן בדרשותיו המכונות בשם "נפתולי אלהים" הנדפסות בשנת תרכ"ט, יקרא המעיין וימצא נחת וזהו כוונת רש"י "מדוד ואילך" ות' "מבין רגליו מבני בנוהי" בל' נקיה, והוסיף "עד עלמא" כאמונתנו שהתורה לא תהי מחולפת ולא תהי תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו וכמ"ש בהקדמה כוללת.

עד כי יבא שילה, עד דייתי משיחא דדילה היא מלכותא. אפשר שהוא ערבוב ב' פירושים, הפי' הא' "שילה" הוא משיח (כמאמרם במס' סנהדרין צ"ח ב' שילה שמו), והפי' הב' הוא כמו שַׁי לוֹ, וכן בתרגום סורית "מן דדילה הי" וע' בילקוט רמז ק"ס. אבל מרש"י משמע שהוא פי' א'. והרחיב לבאר שהמלוכה תהיה שלו.

ולו יקתת עמים, וְלֵה ישתמעון עממיא. הוא כפירוש הראב"ע "אליו ישמעו עמים למה שיצוה עליהם" ויקהת הוא משמעת, וכן "ותבוז ליקהת אם" (משלי ל' י"ז) פי' למשמעת האם, ועי' יומא כ"ו ואימא מיהודה ובתוס' שם.