נפש תחת נפש, נפשא חלף נפשא. הוא נפש ממש כדעת ר"א בסנהדרין (ע"ט ע"א), ואולי אין ראיה מזה כי הוא ת' פשוטו של מקרא כאשר ת' בפסוק שלאתריו "עינא חלף עינא" כו'. והנה הרבנים רש"ל ראפאפורט ומהר"צ חיות זצ"ל החליטו כי רק בהלכות המסורות לכל אדם פרטי נזהר המת' בנפשו לבלי ימנע את הקבלה בתוך חכו, לא כן בדברים המסורים לב"ד, לא חשש לתרגם רק הפשע לבד, וסתירות רבות נמצאו לזה כאשר בארנו בהקדמה כוללת, ולדעתי הוציא אונקלוס מפשוטו, ותרגם ע"פ הקבלה המסורה רק בדברים שהצדוקין היו משיבין (עי' מנתות ס"ה ב') אבל בדברים שגם הצדוקים מודים לחכמים, תרגם כפשוטו וע"ש, אבל מתיב"ע שהוסיף בפ' שאחריו מלת "דמי" ובזה ת' "נפשא חלף נפשא" ראיה מוכרחת שסובר כדעת ר"א ולא כר"ש.
קריאה במקור
נתינה לגר · שמות · פרק 21 · פסוק 23
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna, 1876
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990011493030205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a6a6651a2b1c96af6f588da20c7a88b24852a19e0c08df2d58058a4c659f6b6b