בן נכר. בר ישראל דאסתלק. ובת' סאבאטי שי"ח "דאשתמד" וכ"ה בחומש רוו"ה, וכ"ה בכ"י. ועי' במכילתא שכ' אחד ישראל משומד ואחד גוי "במשמע" וע' במס' פסחים (דף כ"ח ע"ב) דמדמה לטמא ומדייק "בו אינו אוכל אבל אוכל הוא מצה ומרור" וע' ברש"י שם שכתב "בן נכר מי שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים ולא לכל התורה" וע"ש (דף צ"ו ע"א) "בו המרת דת פוסלת ואין המרת דת פסלת בתרומה כו', ואי אשמעינן בן נכר משום דאין לבו לשמים, ולכאורה משמע שיש חלוקי דעות בין הת"א ורש"י ובין הרמב"ם (פ"ט מה' קרבן פסח) דלדידהו הוא רק מומר לד"א ואוכל מצה ומרור, ולהרמב"ם הוא מומר לע"ז, וכמ"ש הרא"ם, אבל זה אינו דאפשר דגם להת"א הוא מומר לע"ז, ובכל זאת אע"פ שחטא ישראל הוא ומותר להאכילו מצה ומרור וכמ"ש בכסף משנה שם, והדבר צ"ע עוד, וע' בזבחים כ"ב ע"ב.
קריאה במקור
נתינה לגר · שמות · פרק 12 · פסוק 43
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna, 1876
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990011493030205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a6a6651a2b1c96af6f588da20c7a88b24852a19e0c08df2d58058a4c659f6b6b