חבצלת השרון על דניאל · פרק 3 · פסוק 29

ואם יאמר אומר הלא אם אדונים אתה איה מוראך ובמה יודע אפוא קבלו עליהם את עול מלכותך אם לא בבלתי מאסם באלהיך אף גם בכלל שאר כל אלהי העמים כי אם ישאו לך פנים לא יאמרו על פניך לאלהך לא איתנא פלחין וכו' על כן אמר וממ שים טעם די כל עם וכו' כלומר הלא עתה גם אני מודה ועוזב ושם טעם לגזור לגזרים את האומר שלו על אלההון די שדרך מישך וכו' כלומר גם כי לא אלהי הוא כי אם דשדרך מישך וכו' ואיך אשים אשם נפשם אשר הכירוהו מקדם כי הוא הקדוש והוא אלהיהם על החזיקם במעוזם ולא ימירו את כבודם על קיא קלון אלהיהם ועל פי דרכו הורה כי לא נגעל על ידי מעשה שהיה אלהיו לבדו כי אם גם כל אלהי העמים ועל כן ראה לאסור איסור כולל על כל עם אומה ולישן לשלול כל אלהותיהם וכאומרו די לא איתי אלה אחרן די יכל וכו' ולשלא יראה ככופר באלהיו ומודה ועוזב כי כל אלהי העמים אלילים ונמצא עובר על דתו ומשקר באמונתו ואולי יקצפו על קולו עמו וחילו וימאסוהו ממלך לכן עשה על ככה שתים רעות ראשונה שלא צוה יאמינו בה' אלהי אמן רק שלא יאמרו שלו לדבר נגדו שנית באומרו די לא איתי וכו' די יכול להצלה כדנה כי הניח פתחון פה לשומע ישמע את דברו אמר כי גם כי לא יציל אלה אחרן הצלה כזאת כאומרו הצלה כדנה הצלה פורתא מיהא יוכל להציל ואף כי בחכמתו אפשר כי לא כן לבו דבר כה לעיני העמים לסבה שהזכרנו: