חבצלת השרון על דניאל · פרק 4 · פסוק 3

ומני שים טעם וכו' ועד אחרין וכו' הנה מאשר לא בא דניאל במאמר המלך עם שאר חכימי בבל עד אשר לא ידעו מענה לשון כי לא בשם חכימי בבל יכנה ולא נכלל בכללם ככל הכתוב אצלנו למעלה בחלום הראשון:

וראוי לשים לב מה ראה על ככה כי קרא לכל חכימי בבל ולנאמן ביתו דניאל עבדו לא קרא. וגם נשים פנינו אל אומרו וחלמא קדמוהי אמרית כי מי לא ידע כי יאמר חלום לפתור אותו ומה גם כי הוא מגיד מראשית אחרית את כל חלומו באומרו בלטשאצר רב חרטומיא וכו' וחזוי ראשי על משכבי חזא הוית וכו' ומה לו לומר חלמא קדמוהי אמרית והלא נגד עינינו הוא ויאמר ואמרי קדמוהי בלטשאצר כו':

אכן למה שלא יבצר מחושבי און לחשוב על המלך לומר כי על אשר מזרע היהודים דניאל שנואי נפש נבוכדנצר מלכא על כן לא קראו בראש הקרואים פן בשנאתו אותו לא יפתור עלי טוב כי אם רע וכל אשר ידבר בא יבא כי כל התלומות הולכים אחר הפה על כן הקדים ואמר ומני שים טעם לומר מה שלא קראתי רק לחכימי בבל לא לחשבי על דניאל תועה חלילה כי אם על דבר כי שאלתי ובקשתי חשבתי למשפט כי לא נפלאת היא ולא רחוקה מאשר תשיג יד חכימי בבל כי לא כחלום הראשון אשר הקשיתי לשאול חלום ופתרון היה זה כי בעת לא אשאל ולא אנסה כי אם די פשר מלתא הודעונני כי אמרתי לא יקשה מהם כי לא סכלו עד כה רק חלום ופתרון אך מתחלה הם אמרו חלמא יאמר ופשרה נאמר וכו' ועל כן קראתי לחכימי בבל להיות שאלתי די פשר מלתא יהודעונני לבד כלומר כי על כן לא הוצרכתי לקרוא גם לדניאל כי למה אטריחנו לאשר ידעו חכימי בבל וז"א די פשר כו' ובראותי כי אין פותר אותו לי אז הועל קדמי דניאל כו':